ישראל לא ניצחה מעולם בשום מלחמה. ניצחון אמיתי, כזה שמבוסס גם על עובדות וגם על הבנה היסטורית, התרחש כשארצות הברית הכריעה את יפן, או כשבעלות הברית הביסו את גרמניה הנאצית. במקרים האלה, המנצחים כפו על המנוצחים להיכנע והגיעו להסדרים ברורים, ודווקא אז היה אפשר לומר שהמילה "ניצחון" עומדת על בסיס מוצק.
החלום של בנימין נתניהו ל"ניצחון מוחלט" על חמאס, והחזרה האינסופית על המנטרה הזו, כאילו עצם ההגייה תגרום לה להתגשם, חושפים כשל בסיסי בהבנת מושגים צבאיים. המונחים מתחלפים כאן חדשים לבקרים, פעם "שלב" ופעם "מערכה", פעם "כיתור" ופעם "חיסול", עד שקשה לזכור מי נגד מי. וכל זה מלווה בהתנהלות פטרונית של ממשלת ישראל מול חמאס, שמתרסקת פעם אחר פעם.
אינני אסטרטג, וגם לא מומחה ללחימה, אבל אני כן יודע לזהות, לכאורה, חוסר יושרה בשפה. מנהיג מדינה שמהדהד את עצמו דרך קהל תומכים ולקקני שיתו, מנסה לשכנע אותנו שכבר ניצחנו את אירן, ושחמאס ימוטט עד "הניצחון המוחלט". ובכן, לא!
אירן לא הובסה, לא בידי ישראל ולא בידי ארצות הברית. נכון, כמה בכירים התאדו, אבל אירן חיה, קיימת ונושמת. להכריז שהרחקנו אותה "שנים" מפצצת אטום זו הצהרה, נכון להיום, שרלטנית, שרוב המקורות הרציניים שוללים אותה מכל וכל. ובינתיים, בישראל נהרגו כ-30 איש, מאות מבנים נהרסו, והשיקום יימשך שנים. זה מחיר גבוה מאוד עבור "הישג".
וגם חמאס לא הובס, ולא בטוח שיובס. רעיון לא מוחקים בהפצצה, וגם לא בהצהרות עיתונאיות. אם לא נגיע להסכמות ברורות, כפי שיפן הגיעה עם ארצות הברית וכפי שגרמניה עשתה עם בעלות הברית, הרעיון הזה ימשיך לחיות. עד אז, כל "ניצחון מוחלט" שנשמע מהבימה בירושלים, הוא רק סיסמה חלולה שמתאדה ברוח.