השבוע התפרסם מאמר של דפטולה איש חה"א האמריקני (חא"א) וחוקר בכיר באקדמיה של החיל שמשקף את הפערים בין תפיסות העולם האמריקנית לזו הישראלית. הנה מאמר על התפתחות הווריאנט הישראלי המיוחד של עליונות אווירית.
הסיפור מתחיל במלחמת יום הכיפורים שבה חיל-האוויר נכשל בהשגת עליונות אווירית.
בגלל שישראל נלחמת בגבולותיה (והמקרה האירני חריג), אנחנו מעוניינים להשיג חופש פעולה אווירי ברצף מעל חזית הלחימה לאורך כל המלחמה. זה מה שהוביל את ההתפתחות הייחודית לישראל אחרי 1973. ב-73 תכננו להשמיד את סוללות הטק"א של האויבים. אבל, התברר בדיעבד שהסוללות זזו מהמקום שלהן לעומת המיקום בתחילת המלחמה. שיטת התקיפה, שהייתה למשוך לגובה, לאתר בעיניים ולתקוף את הסוללות שאמורות להיות במקום שבו הן מסומנות בתצ"א איתה יוצאים לטיסה לא התאימה.
אחרי המלחמה חה"א הבין שהוא צריך לפתח שיטה חדשה להשגת עליונות אווירית, ואין אפשרות לרכוש אותה בארה"ב, כיוון שהאמריקנים בחרו בתפיסת עולם של דיכוי מערך הטק"א של ברה"מ על-מנת לאפשר להם חופש פעולה רק בזמן מטסי התקיפה ובמקביל לתקוף בעיקר מנגד מחוץ לאיומים (מאות ק"מ). זה היה יקר מדי עבורנו, וגם לא איפשר שהייה ברצף מעל החזית. לכן, אחרי 73 פיתחנו תפיסה חדשנית לכוח אווירי שמבוססת על:
יכולת שליטה מרכזית בזמן אמיתי במטסי התקיפה ולא הוצאה לפועל של מבצע מתוכנן.
יכולות תקיפה בחימושים אלקטרואופטי מנגד (מחוץ לאיום), בלי סיכון למטוסים.
תהליך בניין הכוח הייחודי הזה הגיע לשיא במבצע 'ערצב 19' ב-1982, שבו הושמד מערך הטק"א הסורי בלבנון. זאת הייתה הפעם הראשונה שצה"ל עשה בניין כוח ייעודי לבעיה מבצעית (בנית הגשר לחציית התעלה היה משהו נקודתי). למרות ההצלחה, חיל-האוויר יצא ממלחמת של"ג בהבנה שאם תהיה מלחמה מול סוריה הוא יתקשה להשיג עליונות אווירית, ולכן התקיים תהליך בניין כוח חדש במשך עשור נוסף. האתגר נהיה מורכב יותר: קיבוע הזמן מאיתור המטרה ועד שהיא יכולה לזוז התקצר והיקף החשיפה של המערכות קטן.
בעשור הזה ברה"מ התפרקה ואיום הייחוס של ארה"ב נעלם. ארה"ב שהפכה למעצמה היחידה פיתחה מערכות נשק גנריות, ולא ספציפיות כמונו. הצורך שלה היה השגת חופש פעולה אווירי בזמן מבצעי תקיפה מתוכננים מראש, ואת זה היא השיגה באמצעות דיכוי - ל"א וטילי HARM, שימנעו מטק"א לפעול לזמן קצר.
השונות בתפיסות העולם של ישראל וארה"ב להשגת חופש פעולה אווירי, שנבעו מתפיסה שונה של האתגר המבצעי על פני עשורים המשיכו להשפיע על בניין הכוח גם במאה ה-21. העצמאות שיש לישראל להתאמת מטוסי הקרב שאנחנו רוכשים מהאמריקנים, היא רק מרכיב אחד משלל סוגיות בניין כוח ייחודיות. תפיסות העולם השונות האלה מביאות לכך שאפילו אדם רציני כמו דפטולה (בלי ציניות) מפספס בהמון ביכולתו לנתח את הפעולה הישראלית באירן, שעליה כמובן לא ניתן לפרט.