"פעם בחודש אני נוסע לים המלח ופוגש חבר בדואי ממדבר יהודה, מוחמד שמו", מספר פרוינדליך בעיניים נוצצות. "יחד איתו אני מטייל לאורך החופים, ואנחנו אוספים עצים, שורשים וגבישי מלח מיוחדים." שיתוף הפעולה הזה החל בעקבות אירוע טראומטי שהתרחש לפני כשנתיים, כשאורי עוד נהג לטייל לבדו. בחוף הנטוש של קיבוץ עין גדי, הוא נזכר, "פתאום החלקתי לתוך בולען, שקעתי בבוץ עד למותניי, עם המצלמה שלי שהושבתה. נשכבתי על דופן הבולען ולאט-לאט, בכוחות עצמי, הצלחתי לצאת החוצה". החוויה המפחידה הותירה אותו מכוסה בבוץ ומלא תובנות. כשחזר לצימר, רותי קיבלה אותו בדאגה, ושניהם בירכו את ברכת הגומל. "הבטחתי לה שלעולם לא אטייל שם לבד שוב", הוא אומר בחיוך מתוק. מאז, הוא מתאם את סיוריו עם מוחמד, והשניים, על רכב 4+4 מגיעים למקומות נידחים שאין אליהם גישה בקלות. לפעמים הם הולכים מרחק הליכה של 10-5 ק"מ ברגל. על המרפסת הביתית שלו בחיפה, ממתינים לייבוש גזעי עצים ושורשים שנאספו במסע האחרון, כשהם מחכים לתורם להפוך ליצירות אומנות נוספות.

בגיל שמונים, כשהוא ניצב באמצע שנת 2025, אורי פרוינדליך מביט לאחור על שמונים שנות חיים שהיו רצופות תהפוכות, הפתעות ומשמעות עמוקה. הוא אף כתב ספר ביוגרפי הפורש את סיפור חייו המרתק. במשך ארבעה עשורים ושנתיים, הטביע אורי את חותמו כקבלן בניין מצליח, שם נצרבה מחויבותו לשלמות ואיכות. אך לפני שלוש עשרה שנים, עם פרישתו מעולם הנדל"ן הסואן, פתח אורי דלת לפרק חדש ומרתק בחייו - עולם האומנות הרב-תכליתית. כעת, הוא פורש את כישרונותיו המגוונים על פני קשת רחבה של ביטויים יצירתיים: ממגע מכחול עדין על הבד, דרך עדשת המצלמה הקולטת רגעים נדירים, ועד לאומנות העיצוב והכתיבה המעוררת השראה. ייחודו כאומן טמון בשילוב בין פסליו, ציוריו וצילומיו לבין פניני שירה, היוצרים יחד חוויה רגשית ועמוקה. רוני בר-ששת, חברו לאגודת הציירים והפסלים בחיפה, שגם אורי נמנה על אגודה זו, מתאר אותו במילים מלאות הערכה: "כאומן, ניחן אורי ביכולת יצירתית מקורית ובעלת זווית אישית וייחודית, המעוררת התפעלות אמיתית. כל צילום שלו הוא תוצר של עין חדה, לב פועם ונשמה רגישה. אני זוכר במיוחד את טיולנו להר סדום, שם הבחין אורי, בין קפלי הסלע המחוספסים, בציפור קטנה ונדירה. עין אחת שלו הייתה נעוצה בעינית המצלמה, בעוד רגל אחת מונחת על סף תהום..." כיום, אורי מקדיש חלק ניכר מזמנו לחקר ותיעוד השינויים הדרמטיים המתחוללים בים המלח. יחד עם בת זוגו, רותי שמרת, הוא פוקד את האזור הקסום והכואב הזה בקביעות, פעם או פעמיים בחודש, למשך ארבעה ימים בכל פעם. במהלך הריחופים ברחפן ה"בקאי", של חברו רני סלע מקיבוץ גלגל הוא מצליח לתעד את סודותיו הנסתרים של ים המלח, לאורכו ולרוחבו, ואף מלווה לשם קבוצות מטיילים.

אורי מסביר מדוע ים המלח מתייבש - "פעם, לפני שפרויקטים הנדסיים שינו את נוף האזור, התקיים בטבע איזון מושלם. נהר הירדן הדרומי, שפעם זרם במלוא הדרו אל ים המלח, נשא מיליארד מ"ק של מים מתוקים מדי שנה, כמות זהה לכמות המים שהתאדתה בחום וביובש העז. במשך אלפי שנים, זה מנע את התייבשותו של הים. אבל האדם שינה את כללי המשחק. עם הקמתם של המוביל הארצי בישראל, תעלת עבדאללה בירדן וסכר גדול על נהר הירמוך, זרימת המים מהירדן אל ים המלח הופסקה כמעט לחלוטין. כתוצאה מכך, מפלס הים החל לרדת בקצב ממוצע של מטר ועשרים סנטימטרים בשנה. הים נסוג, וחשף שטחים נרחבים שהיו בעבר מתחת למים. השטחים המיובשים הללו, שהשתרעו ממצדה ועד עין בוקק, היו תפאורה להתחלת תהליך קריסה. בשנת 1982, התגלה הבולען הראשון, ומאז נפערו אלפים נוספים לאורך החופים, והפכו שטחים עצומים לשטחים מסוכנים. אזורי תיירות שהיו פעם שוקקים, כמו עין גדי ומצפה שלם, נהרסו ונסגרו.

התופעה מתחילה עמוק מתחת לפני הקרקע. מתחת לשכבת האדמה היבשה, בעומק של חמישה מטרים ויותר, קיימות שכבות עבות של מלח מוצק. כאשר מים מתוקים, בעיקר משיטפונות או מעיינות סמוכים, מחלחלים דרך הקרקע היבשה, הם מגיעים לשכבות המלח. למים המתוקים יש כוח המסה רב, והם ממיסים את שכבות המלח ויוצרים חללים גדולים ונסתרים מתחת לאדמה. החללים הללו מתחילים לגדול ולעלות כלפי מעלה, בדומה לבועת אוויר שעולה בבקבוק מים. בשלב מסוים, הקרקע העליונה לא מצליחה עוד לשאת את משקלה העצמי, והיא קורסת בפתאומיות. כך נוצר הבולען - פצע עמוק בנוף שהיה פעם פנינה של טבע".

אורי, אמן נדיב ופורה, מנצל את כישרונו לטובת הכלל ותורם ממיטב יצירותיו לגופים ציבוריים רבים. בין היתר, הוא מעניק מיצירותיו לבתי חולים, כדוגמת רמב"ם ובני ציון, וכן לספרייה החדשה בקיבוץ קליה ולקיבוץ בית הערבה. תרומה מיוחדת במינה העניק אורי לתחנת משטרת אדומים, האחראית על אזור ים המלח כולו. כשפנה אליו מפקד התחנה, סגן-ניצב יפתח אורי, והציע לשלם לו עבור יצירותיו, כשהוא מציין שיש בידו תקציב מיוחד לרכישת אומנות, השיב לו אורי בהומור ובנדיבות: "את התקציב הזה תנצל כדי לקנות לשוטרים שלך ארטיקים". במקום לקבל תשלום, הוא תרם למשטרת מעלה אדומים עשרים תמונות מרהיבות של נופי ים המלח. התמונות העניקו חיים וצבע לקירות התחנה החשופים והפכו אותה לחלל צבעוני ומלא עניין. כשרונו של אורי אינו נחבא אל הכלים. הוא השתתף בתערוכות רבות, בארץ ובעולם, ואף זכה להציג בחודש שעבר תערוכת יחיד של יצירותיו מים המלח בבית אבא חושי בחיפה. שיא הקריירה הבינלאומית שלו הגיע בתחרות הצילום "החיים כאומנות", שנערכה באוגוסט 2023 במוזאון לאמנות בקוריאה הדרומית. בתחרות, בה התמודדו אמנים מ-54 מדינות, הגיש אורי יצירה ייחודית המבוססת על ארבעת היסודות העתיקים - אוויר, אש, מים ואדמה. יצירתו יוצאת הדופן זיכתה אותו במקום הראשון בתחרות, והוענקו לו גביע זהב ותעודת הוקרה. במשך חודשיים הוצגה יצירתו בגאווה במוזאון לאמנות בקוריאה הדרומית. בנוסף זכה אורי במדליית זהב בתחרות ביפן בה השתתפו 10,200 צלמים מכל העולם מתוכם 390 מישראל ואורי זכה במקום הראשון על צילום שנקרא "הומלסים בניו-יורק".

"התוכניות שלי לעתיד עמוסות באבק מדברי וצבעי שמיים", אומר אורי פרוינדליך בחיוך. "אמשיך לצעוד בשבילים המוכרים והנסתרים של מדבר יהודה וים המלח. אני מתכנן לרדת ב'מעלה האיסיים' כדי להגיע אל נחל ערוגות, ולסיים את היום במימיו המלוחים של ים המלח. בנוסף, אני רוצה להגיע למצפה נחל דוד, למצפה חצצון ולמעלה יאיר. בכל הנקודות הללו, אני מתכוון לצפות ולתעד במצלמה שלי את המראות הייחודיים של ים המלח, הן בזריחה והן בשקיעה. עבורי, זו הדרך הכי טובה לסיים יום או להתחיל אחד.