על-מנת לבחון את היכולת של יהדות ואתאיזם לדור בכפיפה אחת, בואו נגדיר קודם את הבעיה. ראובן הוא בן לאם יהודיה, ולכן על-פי הספר הוא יהודי. עם לידתו או עם עלייתו ארצה הוא יירשם במשרד הפנים כיהודי, בין אם ירצה ובין אם לא ירצה, הרבנות תשיא אותו ליהודייה (בלבד) כיהודי, למעט אם הוא כהן והיא גרושה, ועוד כהנה וכהנה כללים כדמו"י, כדת משה וישראל.
ועתה נעבור לשאלה המוסרית - השאלה המוסרית מתבססת על הנחת יסוד, שאם אתה מתיימר להיות חלק מקבוצה, אך שולל מכל וכל את יסודותיה, מוסרית אינך חלק ממנה והניסיון שלך להיות חלק ממנה הוא ניסיון ציני וצבוע לתפוס את המקל בשני קצותיו - גם לאכול את העוגה וגם להותירה שלמה, מה שמוסרית לא מתאפשר.
אזרח ישראלי לכל דבר השולל את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, או אזרח התומך בטרור, לדעתי אינו אזרח ישראל בהיבט המוסרי, על-אף שעל-פי חוק (כעת) הוא אזרח לכל דבר. חבר עמותה לחופש הביטוי, הסותם פיות בתוך העמותה שולל מוסרית את חברותו בעמותה, על-אף שהוא מופיע ברשימת חברי העמותה. מנהל/חבר בארגון העוסק במניעת הטרדה מינית, אשר במקביל מתעסק ומטריד את המזכירות במשרד אינו חבר מוסרית וכן לא ראוי לכהן בתפקיד כלשהו בארגון.
אני מאמין שכולנו נסכים שהחברות הפיזית בקבוצה נקבעת על-פי קריטריונים קשוחים. עם זאת ההשתייכות המוסרית נפגמת ואף נפסקת אם החבר יורק לבאר ממנה הוא שותה, באר עקרונות היסוד של הקבוצה. בואו נבחן אם כן מהם עקרונות היסוד של היהדות, עקרונות הייחודיים ליהדות, הבאר ממנה היהדות שותה את מימיה והם בסיס קיומה, ומי שדוחה עקרונות אלה מכל וכל יעבור אצלנו לקטגוריה של "לא יהודי מוסרית" על-אף שעל-פי הספר הינו יהודי.
לטעמי העקרונות האלה מרוכזים ברישא של עשרת הדיברות, דיבר 1, 2 ו 3 האומרים:
1. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים
2. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה
3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא
בואו נחלק את ספקטרום היהודים לארבעה גוונים מרכזיים יחסית לדיבר 1, 2 ו-3
- מיעוט, הבטוח ב-100% שהדיבר הראשון נכון, הביטחון המוחלט בדיבר הראשון לא מאפשר את קיום דיבר 2 ו-3. אין ביטחון מוחלט בנושא שהוא ערטילאי לגמרי, ולכן אמונתם אינה באלוהים אלא בפסל ומסיכה שהם בונים לעצמם, ולכן לדעתי, מוסרית, אינם יהודים (חלק מהחרדים).
- יש רבים המאמינים שהדיבר הראשון נכון ומכוח אמונתם בו הם מקיימים את דיבר 2 ו-3. מוסרית הם כמובן יהודים (כל הדתיים, כל המסורתיים וחלק מהחרדים וחלק מהחילוניים).
- יש רבים אחרים שאינם מאמינים אך גם לא שוללים מכל וכל שהדיבר הראשון נכון אך מקיימים מכוח הספק ומכוח הכבוד לזולת את דיבר 2 ו-3 וגם הם כמובן יהודים (מרבית מכריעה של החילונים).
- ויש מיעוט קיצוני הבטוח ב-100% שהדיבר הראשון אינו נכון, ולכן הוא מוצא לעצמו אלוהים אחרים מקרב בני האנוש (פסל ומסיכה), בד-בבד עם נשיאת שם האלוהים (אשר הם שוללים מכל וכל את קיומו) לשווא על כל צעד ושעל.
בשני הקצוות נמצא חבורה קיצונית אשר מוסרית אינה יהודית, קוטב חיובי של המגנט וקוטב שלילי שלו הנדבקים אלה לאלה, כי מוסרית אינם יהודים וזה בדיוק מה שמחבר ביניהם, זה בדיוק מה שמדביק אותם האחד לשני.
ויש גם כאלה, המגדירים עצמם אתאיסטים, ובד בבד מנסים ללמד, את המאמינים ואת אלה שאינם מאמינים אך מכבדים את היהדות, אלוהי היהדות, כתביה, סמליה, ומנהגיה, פרק ביהדות, וזה כבר צעד אחד רחוק רחוק מידי, זה כבר פתטי.
ספר הספרים היהודי הוא שילוב של היסטוריה ושל דרך חיים. ההיסטוריה היא של כולנו, אך דרך החיים נתונה לאנשים שמאמינים במקור הסמכות או לפחות לא שוללים את קיומו של מקור הסמכות לדרך החיים הזו, ומי מאיתנו אשר שולל מכל וכל את היתכנות קיומו של מקור הסמכות, את היות עם ישראל העם הנבחר על-ידי אותו מקור סמכות, את הבטחת הארץ לאבותינו על-ידי אותו מקור סמכות, ואת זכותנו על הארץ הזו מתוקף הבטחתו של מקור הסמכות לאבי אבות האומה, לא ילמד אותנו פרק בתנ"ך כי אנחנו נעדיף ללמוד לבד, וכאשר נזדקק לעזרה, נחפש לנו מורים אחרים.