כפי שכתבתי אתמול, אין לי רצון להיכנס לקטטה הפנים-ליכודית בין יריב לוין לטלי גוטליב. אני לא תומך ליכוד, לא חבר מרכז, ולא מצביע בפריימריז, ואין לי קשר לכל הסיפור הזה אלא כמתבונן מהצד. אבל מכיוון שיותר מדי אנשים הסבירו לי ביותר מדי תגובות למה טלי גוטליב "צודקת לגמרי", בכל זאת אסביר, בתכלית הקיצור, למה, לפי הבנתי המשפטית, גוטליב לא צודקת בכלל. גם אם נפרש את סעיף 9 לחוק חסינות חברי הכנסת, שעוסק בחופש התנועה של חברי הכנסת, כאילו הוא חל על אירוע הרחקתה מהדיון בפרשת אוריך (וזה בעיני בכלל לא נקי מספקות), בכל אופן אין מחלוקת שחל על האירוע גם סעיף 72 לחוק בתי המשפט, שמסמיך שופטים להרחיק מהאולם כל מי שמפריע לניהול התקין של הדיונים. אז במקרה הטוב, מבחינתה של גוטליב, יש לפנינו מצב בו שתי הוראות חוק שסותרות זו את זו חלות על המקרה. מה עושים במצב בו יש סתירה בין שני סעיפי חוק? זו שאלה פרשנית נכבדה, ויש כל מיני כללים וכל מיני גישות. בגדול, המאמץ הוא למצוא דרך פרשנית לקיים, במידת האפשר, את שתי הוראות החוק, ולא פרשנות שמרוקנת מתוכן אחת מהן. וכאן זה די פשוט - כמובן שלגוטליב עומדת הזכות להגיע ולהיות נוכחת בכל דיון משפטי (למעט דיונים חסויים מטעמי סודיות), אבל מכך לא נגזרת הזכות לצעוק ולהפריע באופן שמונע את קיום הדיון. זו בעיני התוצאה המתבקשת, גם משיקולים פרשניים וגם סתם משיקולים של שכל ישר. אז לפי הבנתי השופט מיכלס היה מוסמך להורות להרחיק אותה, ומיותר לציין שהמאבטחים של משמר בתי המשפט צריכים לקיים את הוראות השופטים. ועל כך שבכל מקרה לא צריך להתנפל על המאבטח בצעקות וגידופים, תוך שימוש באנלוגיות היסטוריות מזעזעות שמצליחות לעשות עוול היסטורי ומוסרי עצום גם למאבטח וגם ליודנראט - אני לא רואה טעם להרחיב.