בדיוק סיימתי להאזין להרצאה ארוכה של שופט בית המשפט העליון האמריקני המנוח, אנטונין סקליה, שניתנה זמן קצר לפני מותו. אני תמיד נהנה להקשיב לו, לדעתי הוא דובר כריזמטי ומשעשע. למען הדיוק, ההרצאה לא הייתה כל כך ארוכה, אבל לאחריה היה חלק ארוך של שאלות ותשובות, והיה שווה להאזין לכל זה ולו בשביל השאלה האחרונה שסקליה נשאל על-ידי מישהו מהקהל. והשאלה הייתה זו: האם אתה לא מודאג מהאפשרות שהרשויות האחרות לא יצייתו לפסיקות של בית המשפט העליון? וכך ענה סקליה: ראשית, גם חברי הרשות המחוקקת והמבצעת, בדיוק כמו השופטים, נשבעים אמונים לחוקה האמריקנית, ואיש לא אמר שלשופטים דווקא יש איזו עדיפות עקרונית בהבנתה וביישומה של החוקה. למעשה, אומר סקליה, איש לא אמור לציית "לשופטים", ואין שום עיקרון קדוש כזה. כולם אמורים לציית לחוקה, ובאופן עקרוני כל רשות זכאית לדעתה בשאלה מה החוקה אומרת. עם זאת, הוא מוסיף - למען הסדר הטוב, ובזמני שגרה, נהוג לציית לפרשנות של החוקה שנקבעת על-ידי שופטי בית המשפט העליון. גם לנוהג הזה היו חריגים בזמנים לא רגילים (והוא מציין את הדוגמה של לינקולן שצפצף על העליון האמריקני בזמן מלחמת האזרחים) - ומכל מקום, כל הנוהג הזה מבוסס על כך שהשופטים נוהגים כשופטים, ומייחסים כבוד לחוקה וללשון שלה. ככל שהשופטים רואים את עצמם חופשיים לפרש את החוקה לפי ראות עיניהם, אומר סקליה, הרי שהולכת ונשמטת הקרקע מתחת לטענה שצריך לציית להם. דברים פשוטים שהיו נכונים בארצות הברית של 2015, בדיוק כפי שהם נכונים אצלנו עשר שנים לאחר מכן. והנה הזדמנות לכל ברברני ה"האם ראש השב"כ יציית לבג"ץ???" להקשיב קצת לשכל ישר וטוב.