מי היה מאמין שאפילו אוסטרליה תנגח את ישראל? שאפילו ביבשת החמישית המופעים האנטישמיים יתגברו, הממשלה תיקח צד לטובת הפלשתינים, תתעלם מזוועות חמאס ותנקוט סנקציות נגד ישראל המותקפת?
ממשלתה של מדינת-ענק זו והעומד בראשה אינם מבינים כנראה את משמעות הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית, הקטנטנה. אינם מבינים שהקמתה תגביר את התוהו-ובוהו באזורנו, תקרב את קיצה של מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, שתרמה ותורמת לאנושות את מיטב ההמצאות והקידמה.
אם בארזים האוסטרלים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר באירופה, ששנאת ישראל התפשטה בקרבם כמו מגיפה? שהגל האנטישמי הגואה בקרבן, מתחיל להזכיר את שנות השלושים החרפתיות?
גם מדינה אחת לעם היהודי היא כנראה בבחינת אנומליה לעמים ה'נאורים', שמוכנים כנראה להחלישה למען עוד מדינה ערבית, חסרת כל צידוק קיומי, כושלת, בלב ארצנו. האם אוסטרליה, צרפת, בריטניה, נורווגיה, דנמרק, הולנד ואחרות, מוכנות - גם אם לא יצהירו על כך - לוותר על ישראל? ישראל שעולה על רובן בקידמתה, בשגשוגה, בתרומתה לאנושות?
האם צריך להזכיר לעמי תבל את הטפטפות, את הדיסק-און-קי, וייז, תוכנות שונות, כיפת ברזל, עגבניות שרי, קופסקון ואפילו את ה...במבה? מה תרמו לאנושות מצרים וסוריה, ירדן ולבנון, וכמובן - אלה המכונים פלשתינים? האם זו הקנאה בעם היהודי ובמדינתו שמניעה אותם?
יש להודות כי בדבר אחד נכשלת ישראל - וזוהי הסברה. בתחום זה כשלו כל ממשלותינו. בחודשים האחרונים בעוד התעמולה הערבית-פלשתינית-חמאסית כובשת חזית זאת בכל ארצות המערב, אין כמעט תגובה הסברתית ישראלית. ואם ישנה - היא קלושה, חסרת יעילות ותקיפות.
נאצות על ישראל, גידופים על צה"ל, קריאות להשמדתנו, הצדקת הטבח באנשינו, שכחת חטופינו, קריאות ל"מדינה פלשתינית מן הים עד הנהר" - אלה ועוד, ממש כמו בשנות השלושים הנוראות, אנטישמיות גלויה באמירות ובאלימויות, נגד היהודים ומדינתם, הם ה"בון טון" בחוצות הערים המרכזיות במערב ובאוסטרליה.
גל האנטישמיות והכזבים הזה משפיע על ראשי המדינות במטרתו לבודד את ישראל, לבטל את ייחודה, חשיבותה לאנושות כולה. לפתע כל ה"נאורים" הללו תומכים במטרות הטרור. אפילו גרמניה ה"אחרת" נוקטת נגדנו צעדים בנוסף לתמיכתה ב"פתרון שתי המדינות". אז נכון, ראש הממשלה שוחח עם הקנצלר החדש מרץ, נזף בו, הסביר לו, אך ללא הועיל.
ראש הממשלה הוא המסביר הטוב ביותר של ישראל - אבל הוא כמעט בודד במערכה הזאת. היה עליו לדאוג להקצאת עוד ועוד משאבים לצורכי ההסברה - ולא רק עתה, באיחור נורא, כאשר ישראל שרוייה במלחמה ובמצוקה הסברתית חמורה. על הנושא הזה היה להיות מטופל גם בלי קשר למלחמה המתמשכת, ובוודאי עוד הרבה לפניה, כהכנה לעת צרה ומצוקה, בדיוק כפי שמכינים את הצבא.
בימים קשים אלה מערך הסברה לוחמני פשוט לא היה מוכן. בעצם אינו קיים כלל וכלל. הצבא ולוחמיו עושים את שלהם, בגבורה, בהקרבה, ביעילות. אבל היכן צבא המסבירים שלנו? היכן התקציבים להסברה עולמית? המחדל הזה זועק לשמיים.
משרד התפוצות פירסם מחקר על "מחדל ההסברה הגדול בחו"ל", שבו נאמר כי משרד ראש הממשלה לא קיים בתחום זה (כמובן להוציא את העומד בראשו) ומשרד החוץ מתפקד חלקית. ואכן, את תיקון המחדל יש לדרוש ראשית לכל ממשרד החוץ והעומד בראשו. גדעון סער - חבר חדש-ישן בליכוד - נע ונד הרבה בעולם, עושה כמיטב יכולתו, מופיע באו"ם ובבירות של מדינות שונות, מסביר לבני שיחו את המצב לאשורו, אבל גם בכך אין די.
משרד החוץ צריך להפך למשרד החוץ וההסברה. השגרירים צריכים להיות מעל לכל אנשי הסברה פעילים, לא מתנצלים, להופיע בכל כלי התקשורת בארצותיהם, ולשכנע. עליהם לדעת מה ואיך להסביר. הסברה אגרסיבית, מאשימה, ללא מורא, של צדקת ישראל וזכות קיומה. אני בספק אם רוב השגרירים והקונסולים ושאר השליחים אכן מתאימים לתפקידם בעת הזאת. איננו רואים תוצאות של ממש.
למזלנו, יש לישראל כמה מסבירים, שבכל הכלים והאפשרויות העומדים לרשותם, נלחמים את צדקתנו: דיוויד פרידמן, מלאני פיליפס, דאגלס מאריי, יוסף חדאד, נועה תשבי, מסעב חסן יוסף, אבל קולם נבלע בים ההסתה והשקרים המציף את העולם, כאשר אל ה"חגיגה" האנטי-ישראלית מצטרף עיתון הארץ, שמספק חומר תעמולתי על "הרעב בעזה", ועוד כמה לשעברים. הללו מנסים להשחיר את פניה של ישראל, להחליש את את עמדתה, לסלף את האמת, להשכיח את שבעה באוקטובר ו-1,200 הנרצחים, ולהפנות אצבע מאשימה לעבר בנימין נתניהו. את אשמת החמאס כמעט אינם מזכירים.
לא קל לנו במלחמת ההסברה, בה עומדים מולנו ברחבי תבל מפגינים מוסתים, שמונעים מכספים שמוזרמים למארגניהם ואשר שנאת ישראל שלהם טבועה בנפשותיהם הפגומות. לא קל לנו כאשר גם מדינות ידידותיות לנו, לפחות בעבר, מאמצות את הנרטיב הפלשתיני השקרי, מפעילות סנקציות על ישראל ושליחיה. נכנעות לציבור האיסלאמיסטי הכובש את חוצות עריהן. אין זה צריך לרפות ידינו. עוד לא מאוחר להפנות תקציבים גדולים לחזית ההסברה ולמצוא שגרירים וקונסולים שיודעים להתבטא ומוכנים להילחם בעוז על צדקת ישראל.
הסברה אינה המצאה. אם תרמנו לעצמנו ולעולם המצאות אין-ספור בתחומי מדע, רפואה והייטק, גם הסברה איננה בשמיים. עם כל הקשיים האובייקטיביים, הגיע הזמן שנוכל ונצליח לתת תשובות משכנעות למנהיגי תבל, לאנטישמים שונאי יהודים וישראל, במאמץ להטות את הגלגל העולמי מעט לטובתנו.