במנעד המכיל מאמרי דעה, ניצב לעיונו של הקורא מאמר של גדעון לוי (הארץ, 21-8-2025). נושא המאמר, חידה שפיענוחה מובהר במאמר, ועניינו, כדרכו של הכותב, השוואה בין שני "גיבוריו" של לוי: השר איתמר בן-גביר, והאסיר הרוצח, מארוואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם, כמנין הנפשות שרצח ברגותי. ייתכן שקוראיו של גדעון לוי לא יתקשו לפענח את תוכנה של ההשוואה. גדעון לוי בחר בשתי דמויות, הניצבות בריחוק זו מזו, ושני קטבים לעמדות המיוצגות למבחן, ימין קיצוני כהשקפתו של השר בן-גביר ולעומתו האסיר-המרצח, מארוון ברגותי, שספק אם ישלים את תקופת מאסרו שתשתרע על פני חמישה מאסרי-עולם, כפי שפסק בית המשפט. אין  לתמוה לגבי העדפתו של גדעון לוי. אישיותו של המרצח ברגותי חביבה על הכותב, יותר מאשר דמותו של השר בן-גביר למרות שברגותי הורשע בפלילים ולחמישה מאסרי עולם. סביר להניח, כהשערה בלבד, ללא סיוע של סקר דעת הקהל, שאפילו קוראיו, אוהדיו, של גדעון לוי יעדיפו את בן-גביר על פני ברגותי. אך לא כך: על גדעון לוי חביבה דמותו של ברגותי, למרות פשעיו הנוראים. בכל זאת, הורשע ברגותי בדין. אולי יימצאו בקרב הקוראים שיזדהו עם דעתו של גדעון לוי. האם קוראים אלה, כאשר יבחנו את משקלן של שתי כפות המאזניים, לא יתחשבו בחורבן שהמיט ברגותי על חמש משפחות בישראל? הזוהי דמותה של התנועה הפלשתינית, כפי שהיא מצטיירת במוחותיהם של ישראלים? גדעון לוי מעניק "חנינה" למרצח, והוא מוסיף להרשיע את בן-גביר. איך נימק לוי את בחירתו? "ברגותי הוא איש השלום והצדק בין השניים, גם אם הורשע בחמישה מעשי רצח", כך כתב. ועוד, מוסיף לוי: "בן-גביר שונא את הישראלים הרבה יותר מאשר ברגותי שונא את הישראלים". אכן, כאשר ברגותי החל לרצות את עונשי המאסר שהושתו עליו, היו ישראלים, אנשי שמאל שביקרו את ברגותי בתא המאסר. הם סלחו למרצח אשר התעודד עקב אותם ביקורים ומבקרים. זהו, אם כן, תוצאותיו של המאזן כפי שהן מצטיירות בחזונו של גדעון לוי הנחפז לסלוח לאחד מחשובי המרצחים בתנועה הפלשתינית.