כעתודאי לשעבר בחנתי מחדש את ההסכם שעליו חתמתי כשגויסתי למסלול. בתמורה לדחיית השירות שקיבלתי, נאלצתי לשלם מחיר כבד: שנתיים נוספות בקבע מעבר לשלוש שנות החובה. כלומר, עבור דחייה של שבע שנות לימודים, נדרשו ממני חמש שנות שירות מלאות. ובינתיים, אחרים, משתמטי הדת, נהנים מכל העולמות: לא משרתים וגם לומדים. חוצפה זו מילה משונמכת למצב האמיתי.
אפליה כה בוטה אינה יכולה להימשך. הגיע הזמן שקולכם יישמע. אתם לא תירדפו על-ידי המדינה, ההפך הוא הנכון. אתם משתייכים לאוכלוסייה שהמדינה אינה יכולה בלעדיה, בכל תרחיש. לכן עליכם להשתמש בכוחכם. זוהי קריאה אחרונה לעתודאי בתי הספר לרפואה. רק אתם יכולים להציל את המדינה מחורבן. כן, אתם הקבוצה האחרונה שיכולה להניע את המכונה הזאת.
משתמטי הדת זוכים בכל הקופה. גם אינם מתגייסים, וחלקם גם לא לומדים. אפליה שכזו היא בלתי נסבלת. הגיע הזמן שקולכם יישמע. אני מדגיש, איש לא ירדוף אתכם מאחר שאתם מהאוכלוסיות היותר נדרשות בכל מצב, במיוחד עתה כאשר בתי החולים קורסים מעומס עקב נטישה של קבוצת רופאים גדולה יחסית לחו"ל.
הגיע הזמן שתשמיעו את קולכם. אני בטוח שאליכם ייצטרפו עתודאים במקצועות נוספים. ההצלחה שלכם תהייה ההצלחה של כולנו. המדינה חשובה לכם כמו לנו. עלו והצליחו. הצלחתכם, הצלחת המדינה והצלתה.