תאמר לאיש עסקים לא לשוחח בעת בארוחה, יאמר לך, השתגעת? את העסקות הטובות ביותר עשיתי על שולחן פתוח. תשאל מדינאי, יאמר לך את ההסכמים המדיניים הטובים ביותר עושים על שולחן פתוח, ואת המפה משרטטים על מפית. ואז תשאל אותם, ומה עם סכנת החנק? יאמרו לך FUCK OFF החנק, אם תמנעו ממני לפתוח שולחן אני איחנק הרבה יותר מהר. כולנו גם יודעים שהארוחה היא זמן איכות בו הראש נקי יחסית, ואפשר לדבר על כל נושא שבעולם. אז מה עם הערך היהודי עתיק היומין "אין משיחים בשעת הסעודה", האם נזרוק אותו לפח? האם נכריז עליו TOTAL LOSS כאילו אבד עליו הכלח? כאן יש לי רעיון. בואו נעשה לו טוויסט קטן, בואו נשמר אותו אך עם שינוי ברוח התקופה ונאמר כעת אֵין מְסִיחִים בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה, אֶלָּא מְשִׂיחִים. מסיחים הם אותם נושאים שמסיחים את הדעת, וסכנתם לבריאות היום רבה יותר מאשר השיחה. ומיהו המסיח העיקרי? המסיח העיקרי הוא הטלפון הניד, השואב אותנו אל תוכו. ומהי הסכנה בו בייחוד בזמן הסעודה? 1) כאשר אנו מְסִיחִים איננו מְשִׂיחִים, הסעודה היא הזדמנות פז לשוחח, לעיתים אין עוד הזדמנות, והשיח הוא צורך קיומי למין האנושי. 2) על השולחן היום אורבות סכנות של ממש, למבוגרים ולילדים, מזיתים וענבים אשר עלולים להביא לחנק, דרך עצמות דגים וכלה באלרגיות מסכנות חיים, ולכן חובה עלינו שלא להסיח בזמן הארוחה את דעתנו, גם השיח מסיח, אך השיח אינו מסיח משעבד כמו הטלפונים הניידים. ליד השולחן אין לנו שוטר שידפוק לנו רפורט, ליד השולחן אנו השוטרים של עצמנו. אֵין מְסִיחִים בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה, אֶלָּא מְשִׂיחִים.