אום רשרש בשנות ה-50
בספטמבר 1949 שישה חודשים לאחר שחרור אום רשרש, התחילו בהפעלת אכסנייה במקום ל-55 אורחים. במאי 1950 הגיע הכנר היהודי המהולל יאשה חפץ למסע הופעות בארץ. בתחילת יוני 1950 הדרים הכנר היהודי לאילת והופיע כאן על במה שהוקמה במיוחד בחצר האכסנייה שבבקתות אום רשרש. הקונצרט נערך לפני מאות איש מול מפרץ אילת ובהם האלוף משה דיין, חילי "המצודה" באילת, תושבי אילת, קציני צבא ומאות אנשי נח"ל. אחרי הקונצרט נערכה מסיבה והאלוף משה דיין הודה לכנר בשם הקהל. חפץ חתם את שמו בפנקס האורחים שבבית הממשלה באילת. הוא נשאר ללון בעיר בלילה ולמחרת היום סיירו הכנר ובני לוויתו באילת שזה עתה הוחל בהקמתה ושבו בטיסה לתל אביב. רבים שהשתתפו באירוע זה יזכרו אותו מן הסתם כל חייהם.
קיבוץ איילות
ביוני 1955 הגיעה למתחם אום רשרש קבוצה של 15 צעירים של הקיבוץ המאוחד שכונו "הפלוגה המקובצת" שירדו לאילת ב-16 ביוני 1955, על-פי עצתו של יצחק טבנקין שהאמין שיש להקים קיבוצים בכל רחבי ישראל. חברי הפלוגה התמקמו בשלוש החושות של אום רשרש ועסקו בחקלאות כהכנה להקמת יישוב קבע. הם בנו במקום אכסנייה ועבדו כדייגים. בשנת 1959 הוחלט להקים את נקודת הקבע של הקיבוץ כקילומטר מצפון לאילת בנחל רודד בו נמצאו אדמות פוריות והוחל בהכשרת הנקודה, בנטיעת עצי שיטה מלבינה ובהקמת מבנים. בתחילת 1962 מנה הקיבוץ 45 חברים ושני ילדים ומבני הקיבוץ כבר עמדו על מקומם, אך חברי הקיבוץ עברו לנקודה רק בסוף 1962. טקס העלייה על הקרקע התקיים בדצמבר 1962.
אום רשרש בשנות ה-60
בראשית שנות ה-60, לאחר עזיבת אנשי גרעין קיבוץ אילות נותרו באום רשרש 5-4 מבני (בקתות) חימר, חושות, ששימשו את תחנת המשטרה המנדטורית אום רשרש וכן את מטה החטיבה. המבנים הנטושים והמתחם סביבם הפכו למחסה לכל מיני עוברי אורח שכונו "ביטניקים" שפקדו בהמוניהם את חופי אילת ולמצבור לכלוך ואשפה.
בשנות ה-60 הראשונות העביר מנהל מקרקעי ישראל את שטחי החוף מפרץ אילת וסביבתו שהיו בבעלותו לחברה לפיתוח חוף אילת וניתנה הוראה להרוס את הבקתות השונות לטובת פיתוח טיילת ומרכז מסחרי ותיירותי.
מחאה ציבורית נגד הריסת "הבקתות באום רשרש
בשנת 1964 החליטה עירית אילת להרוס את בקתות החימר (חושות) שנעזבו באתר אום רשרש, מתוך מגמה להקים תחתיהן מרכז מסחרי לתיירות. קמה מחאה ציבורית בעיר נגד הריסת המבנים ההיסטוריים. בין העומדים בראש המאבק נגד הריסת המבנים היו עזרא כהן שהיה אז מנהל המרכז ללימודי שדה באילת ושמוליק תגר לימים ממובילי השימור בעיר.
בהמשך שלחה העירייה דחפורים כדי להרוס עד עפר את כל בקתות החימר ההיסטוריות שנותרו. מספר תושבים ובהם חבר המועצה עזרא כהן ושמוליק תגר שילבו ידיים ועמדו נחושים מול כף הדחפור ואף יש צילום המתעד את האירוע. בעקבות המאבק והמחאה הציבורית הוקפאה לבסוף המשך הריסת המבנים, אולם לא לזמן רב.
במהלך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 נהרסו בקתות החימר שנותרו ונותר לפליטה מבנה "חושה" אחד בלבד הקיים עד היום באתר אום רשרש.
ועדה להנצחת אום רשרש
ב-1969 הקימה עיריית אילת ועדה להנצחת אום רשרש שבין חבריה נמנו האלוף אברהם יפה, האלוף אברהם אדן וראש מועצת אילת אשר אזר. הוועדה החליטה לשמור ולשמר את המבנה שנותר באתר ולהפכו למוזאון היסטורי.
ב-5 למרס 1969 לציון 20 שנה לכיבוש איל והנפת דגל הדיו נערך ברחבת אום רשרש "מסדר שחזור" בנוכחות מפקדי החטיבות ששחררו את העיר אילת. מפקד חטיבת הנגב פלמ"ח נחום שריג ומפקד חטיבת גולני נחום גולן. במקום נאספו כ-200 ותיקי ההגנה מכל חלקי הארץ.
בתאריך 19 לינואר 1994 הוכרזה אום רשרש על-ידי יצחק רבין כאתר לאומי. סביב מבנה החושה נטועים עצי אשל, ועל רחבת בטון מוגבהת ניצבת אנדרטה לציון שחרור אילת במלחמת העצמאות שנעשתה על-ידי האמן דניאל כפרי, שהיא פסל המשחזר במדויק את מעמד הנפת הדגל בהשראת תמונת הנפת הדגל שצילם מיכה פרי לאחר כיבוש אילת. במקום הוצב שלט מורשת וכן מסבירן קולי המספר את סיפורו של האתר.
בשנת 1996 קיבלה החושה מעטה אפוקסי לשימור, ורק בשנה 2015, ביצעו עובדי המועצה לשימור אתרי מורשת, שיפוץ בחלקו הפנימי של מבנה "החושה". במקום נערך מדי שנה הטקס הממלכתי לציון שחרור אילת בהשתתפות אישי ציבור ומאות מתושבי העיר.