וזו המחשבה המטרידה את הח"מ בימים אלה - לא חלפו ימים רבים עד שאמצעי התקשורת פתחו במעין מחול תקשורתי בעקבות הודעתו של רא"ל (במיל.) בני גנץ על רצונו לשוב אל ספסלי הממשלה בראשות בנימין נתניהו כדי לתרום מנסיונו, קצר הימים, למען טובת מדינת ישראל. כל נימה של צינעה לא השתרבבה לנאומו, הצהרתו, על כוונתו להצטרף לממשלה.
גנץ, כידוע, כבר היה שר, אולם החליט לפרוש מן הממשלה. עכשיו הוא מבקש, אף מתחנן בפני הציבור כי יתמוך, יגלה הבנה לשאיפתו לשוב אל השדה הפוליטי. גנץ לא נתגלה עד כה כפוליטיקאי מנוסה שיוכל למצוא מחדש את דרכו ב"גוב האריות". כלומר, בזירה הפוליטית. מה פשר געגועיו של גנץ לחדר ישיבות הממשלה?
לשוב ולנהל דין ודברים עם עמיתיו השרים שאולי יגבשו רוב המתנגד לרעיון זה או אחר של השר גנץ? האם מתגעגע השר גנץ לקריאת מאמרי דעה בעיתונות הנדפסת או לשמיעת דיונים סוערים באולפנים? והרי בהתוועדויות הפוליטיות הללו יוכל גנץ להאזין למילות-לעג שיוטחו בו על כי בחר לשוב אל אווירת הכיעור, שלא לומר אווירת הגידופים המאפיינת את החיים הפוליטיים בישראל.
ייתכן כי גנץ ציפה שעמיתיו השרים, ולא רק הם, יקבלו את פני השר לשעבר בברכות עידוד לרגל שובו אל הזירה. אך לא לא ולא! עמיתיו השרים, מקורביו של גנץ, רק ישמיעו מאחוריו הבעות תמיהה על הטירון בפוליטיקה, בני גנץ, שחונך סיבוב נוסף בזירה הפוליטית. אבל ניתן היה לדמיין תיאור שונה למעמד השיבה של גנץ. למשל, אפשר היה לחשוב על קבלת פנים חגיגית לרגל זכות השיבה שגנץ מבקש לממש. בכל זאת, מדובר ברמטכ"ל לשעבר אשר יוכל לתרום מנסיונו למדיניות הביטחון של הממשלה. מי אם לא רמטכ"ל לשעבר יוכל לחלוק על תוכנית מבצעית כפי שיציג, אולי, ראש הממשלה? אך, כאמור, מה שמצפה לגנץ היא אווירה שונה.
ואכן, המסקנה כה שונה - הרי לא אחת מטיפים ומיחלים נכבדי האומה להצטרפותם של "אנשים טובים" לפוליטיקה. אולי אישים, דוגמת בני גנץ. אבל ניסיון הימים האחרונים דווקא יעמוד בסימנה של מציאות אחרת. עד כה, השיח הציבורי סביב שובו של גנץ לא התנהל בסימן "ברוך השב!". אלא בקרירות, או ברמזים של לעג. וחבל. גנץ הוא "בחור טוב", הפוליטיקה הישראלית מייחלת להחלטה של עוד "אנשים טובים" להצטרף, או לשוב אל הזירה.