שוק הדיור המוגן בישראל, שאמור להעניק לאוכלוסייה המבוגרת איכות חיים גבוהה ושקט נפשי, ניצב בפני ביקורת חריפה על פערים מדאיגים בין ההבטחות למציאות בפועל. דיירים רבים, שהפקידו את חסכונותיהם ונפשם במערכת, מוצאים עצמם מול כשלים רפואיים, ניצול כלכלי ורגולציה רפה, תוך תחושה של חוסר אונים. בלב המאבק הציבורי עומדת לאה שץ-סופר (85), פעילה חברתית ויושבת-ראש עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל ודיירת ב"אחוזת צהלה", המביעה בראיונות לתקשורת הכתובה, ברשתות האינטרנט, בפודקאסטים ובערוצי הטלוויזיה והרדיו ביקורת קשה נגד המדינה ובעלי בתי הדיור המוגן על התנהלותם.

דיירים "שבויים": המטען הכלכלי הכבד

הפערים התהומיים בין ההבטחות למציאות מעלים תמונה של דיירים רבים "שבויים" במערכת שאינה משרתת את האינטרסים שלהם. דיירים אלה משקיעים סכומים אדירים הנעים בין מיליון לשני מיליון שקלים, המצטברים למיליארדי שקלים, כפיקדון שמאבד מערכו כל שנה. סכומים אלה, לטענת שץ-סופר, משמשים את בעלי הבתים להשקעות ללא כל פיקוח או ידיעה של הממשלה או הדיירים. "לא נתנו שום בטוחה לפיקדון, הפקדנו הרבה כסף ובעיניים עצומות אמרנו: סומכים על בעלי הבתים שינהלו את זה כמו שצריך", מציינת שץ-סופר, ומוסיפה בחשש: "במדינה שלנו, בה חברות גדולות קרסו ובפרט חברות נדל"ן, אנחנו לא יודעים מה קורה עם הכסף שלנו". הדיירים המבוגרים, שנקלטו בגיל צעיר יחסית, מוצאים את עצמם בעוד עשור או שניים כחסרי כוח להיאבק על זכויותיהם. הם אינם יכולים לעזוב את ביתם, לא יתבעו את המנהלים ולא יסכנו את יחסיהם עם הצוות, שכן הם תלויים בו. חוסר היכולת לעזוב והחשש ליצור חיכוכים יוצר כוח בלתי מוגבל עבור בעלי הבתים ומנציח את מצב הניצול.

כשלים רפואיים: סכנה ממשית בלב הבית

אחת הבעיות החמורות ביותר שעלו ממחקר מקיף שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2013 היא בתחום הרפואי. המחקר חשף פערים מדאיגים בין ההבטחות לשירותים בפועל. הנתון המדאיג ביותר הוא ש-25% מהדיירים דיווחו כי אינם מקבלים את כל השירותים שהובטחו להם בעת ההרשמה. מתוכם, 9% מכלל המשיבים בסקר טענו כי הובטח להם שירות רופא 24 שעות ביממה, אך הם לא קיבלו שירות זה.

התלונות העיקריות על שירותי הבריאות כוללות:

• 32% מהתלונות: היעדר רופא בלילות ובסופי שבוע - בעיה שנחשבת חמורה ביותר.

• 15% מהתלונות: שירות איטי או לא טוב.

• 15% מהתלונות: מחסור בעובדים ואחיות.

• 12% מהתלונות: צורך לשלם עבור שירותים או שירות יקר.

• 11% מהתלונות: שירותים רפואיים מוגבלים.

התמונה הרפואית מעלה דאגות בטיחותיות חמורות: רק 53% מבתי הדיור המוגן מבטיחים נוכחות רופא בלילה, והרוב המוחלט של הדיירים נאלצים להסתמך על שירותי מגן דוד אדום (מד"א) בעתות חירום. מקרה טרגי שהוביל לתביעת רשלנות רפואית הוגש נגד "מגדלי הים התיכון בת ים" לאחר מותה של דיירת בת 77, כאשר האחות הזמינה צוות נט"ן רק כשעה לאחר שהתלוננה על קוצר נשימה קשה. חוות דעת מומחה קבעה כי אילו האחות הייתה פועלת על-פי הסטנדרט הרפואי המקובל, ייתכן שהיה ניתן להציל את המנוחה. נוסף על כך, שץ-סופר מלינה על היעדר סנכרון המידע הרפואי בין מרפאות הדיור המוגן לקופות החולים. לטענתה, "אין תקשורת דו-סטרית" בין קופות החולים למרפאות, ברמה שיכולה להגיע "עד כדי סיכון חיי אדם". היא מדגישה כי "זכותו של אדם לנגישות מלאה לכל החומר הרפואי עליו", אך נתקלה בתשובות כמו "אמרו לנו שנדבר על זה אחרי הקורונה, שזה כמו לומר שניפגש בשש אחרי המלחמה". לדעתה, "קופות החולים מרוויחות כי אני לא משתמשת בשירותים שלהם אלא במרפאת הבית, אבל הם לא מוכנים לסמוך", וכי "אינטרסים שונים נכנסים לעניין". שץ-סופר קוראת: "הגיע הזמן לפתור את הפלונטר הזה".

רגולציה בחסר: "משהו רקוב בממלכת דנמרק"

על אף הניסיונות לחוקק ולהסדיר את התחום, דיירי הדיור המוגן נותרים לעיתים חשופים. הביקורת החריפה ביותר של שץ-סופר נוגעת לסחבת בחקיקה: "תקנות האיתנות הפיננסית עדיין לא עברו וסוחבים אותנו וסוחבים אותנו". היא מוסיפה כי "קשה לי עם זה. שמונה שנים אחרי אישור החוק עדיין לא הונחו כל התקנות הנוגעות לבתי דיור מוגן. צריך לסיים את הסאגה הזאת. בפועל, "אנחנו בשלב שעדיין אין אף בית דיור מוגן שיש לו רישיון, למרות שיש חוק דיור מוגן". לטענתה של שץ-סופר, בעלי הבתים נוקטים "שורה של מהלכים" שמטרתם למנוע את אישור תקנות האיתנות הפיננסית - תנאי הכרחי לקבלת רישיון. "המדינה אמרה: צריך גם לבדוק את האיתנות הפיננסית של כל בית ובית כדי לא לחכות שבית יקרוס כלכלית." היא מזהירה כי היעדר הפיקוח על מיליארדי שקלים של פקדונות הדיירים עלול להוביל לקריסה של הענף. "אם אתה לא יכול לעמוד בביקורת כלכלית וזה יגרום לך לקרוס, אז כנראה שמשהו לא בסדר אצלך, אז כנראה אני צודקת שאני רוצה שתעשה בדיקה". חוסר הפיקוח מותיר את הדיירים חשופים ל"שיטת מצליח", שבה בעלי הבתים עלולים לקצץ בפעילויות ושירותים מבלי שהדיירים ישימו לב. היא מסכמת את מצב חוסר השקיפות וההתנגדות לפיקוח בשאלה רטורית: "אני לא יודעת, ואני לא מכירה עסקים שלא צריכים לנהל ספרים כחוק ורואה חשבון בודק אותם. אז אם אתה מפחד שייעשו לך את הבדיקה, אז משהו לא טוב קורה בדנמרק - איך אומרים: 'משהו רקוב בממלכת דנמרק".