במלחמה להשמדת ישראל, אנחנו בשלב חדש, הרסני מקודמו. בשלב הראשון תנועת החרם (התנועה המוצלחת ביותר של המאה ה-21 למעט אל קאידה) הרעילה את כל בארות המים. לפי משרד החוץ התוצאה באותו שלב הייתה 1:0 לטובתנו. הם פשוט לא הבינו שהם משחקים בזמן אמת בעוד האויב מסתכל לטווח ארוך. אולי באמת - באותו הרגע - לא הייתה השפעה נראית לעין של חרם, אך היה זה חריש עמוק של הקרקע והכשרתה לשלב הבא. במשה"ח השקיעו עשרות מיליונים במיתוג ישראל, הצלחה כה מסחררת שנעלמה כלא הייתה ברגע שהונפה הכרזה הראשונה של "שחרור פלשתין."
אנו נמצאים כרגע בשלב השני, בו תנועת החרם קוצרת פירות, ואלו מגיעים בקצב מהיר מכל עבר. קריאות למנוע מישראל להשתתף באירוויזיון, ביטול תחרות נבל בירושלים, מכירת השקעות בישראל על-ידי קרן העושר של נורבגיה, רדיפת ישראלים בכל מקום בו הם מבקרים (בין אם זה למשחק כדורגל באמסטרדם או משט ליוון), השתקת סטודנטים ישראלים/יהודים באוניברסיטאות או מניעה מהם מעבר לכיתות. יש גם פעולות נגד כל אוניה בבעלות ישראלית או שאמורה לפרוק או לטעון סחורה בנמלי ישראל, וברחבי העולם - מאוסטרליה לגרמניה וניו-יורק - מסעדות ישראליות על הכוונת. אלו רק מקצת דוגמאות שמכנה משותף אחד להן: פעילות ממשית נגד ישראל, מדידה וכואבת.
ישראל הפכה להיות מצורעת, ואין לבוא איתה במגע. לכן פקח תעופה מרשה לעצמו להגיד "תשוחרר פלשתין" לטייס בדרכו לארץ, עובדי חברת מזון כותבים מסרים בעד פלשתין ונגד היהודים על מנות אוכל לטיסה, אחים ואחיות כמו גם רופאים מעלים סרטונים לרשתות בהם הם מודים שהרגו יהודים ויהרגו מטופלים שהם יהודים, ישראלים או תומכים בישראל, ועוד. האם הייתי רוצה להיות באותה טיסה, לאכול את האוכל או להיות מטופל על-ידי אח או רופא שמודה ומאיים עלינו? ודאי שלא; וזו הגדרה קלאסית של טרור המגביל את צעדינו ומטיל מורה ופחד בלבנו.
במשרד החוץ הודו שהתוצאה היא עכשיו 0:1 לרעתנו, אך כמובן שעבורם אין כל קשר לשלב הראשון (שימו לב שהתוצאה אפילו לא רומזת לכך שהיה שלב קודם), ליכולותיהם או לכך שמגיע שמשכורותיהם חייבות להיות מושוות לאלו של לוחמי המוסד. כפי שכבר אמרתי, הם חיים בעולם מקביל, בו הם מוכשרים, מצליחים תמיד, זוכים, ולכן מגיע להם שבח ויקר, תהילה ותודה.
עדיין יש מי שזוכר תהליכים דומים. פעם היו מתנכלים ליהודים, לילדים בדרכם לביה"ס. אח"כ ניפצו את חלונות בתי העסק שלהם ובזזו את בתיהם. משם עברו לשריפת ספרים שנכתבו על-ידי יהודים, ושאר ספרות "לא רצויה." זה לא עצר שם. היו עוצרים יהודים ברחובות ומשפילים אותם. כשזה הותר, החלו לקבץ את היהודים וסגרו אותם בגטאות או העבירו אותם בקרונות בקר למחנות ריכוז. משם הדרך למוות הייתה בטוחה ואפקטיבית ביותר: מיליון וחצי ילדים, ארבעה וחצי מיליון מבוגרים. על כל זאת הורי, ניצולי שואה, יכולים להעיד.
לא שהרבה השתנה. היהודים מרוכזים היום בין הנהר (כך הירדן נקרא, אך כולנו יודעים שאין זה "נהר") לבין הים, ואת ההבטחה למחוק אותנו מעל המפה (מלשון הפתרון הסופי-סופי לבעית היהודים) מוציאים עכשיו לפועל על-ידי מטחי טילים מאירן. מלחמת כל המלחמות נמשכה 12 ימים, עד שהנשיא האמריקני עצר אותה. היה די ברור שהאיום על מדינת ישראל ממשי. האיום לא נעלם.
אנשים נורמטיבים, לדוגמה באירלנד או ביפן, שטופי שנאה כלפינו. כך גם באוסטרליה ובארצות רבות אחרות, לאו-דווקא בריכוזי מוסלמים כמו בפריז או לונדון או דירבורן, מישיגן. הם לא יארחו ישראלים, הם לא ינהלו איתנו מסחר, וככל שהם יתרחקו מאתנו, זה לא מספיק, כי לא רק שאנחנו מצורעים, צריך להעניש אותנו, וככל שהעונש חזק יותר, הוא לא מספיק לנוכח הפשעים שאנחנו מבצעים.
כך אנחנו מתקרבים במהירות לשלב השלישי, של מלחמת שמד כוללת נגדנו. השטח והתודעה הוכשרו, וברי לכל נער ונערה בעולם שכדי לפתור את בעיות העולם יש להשמיד את היהודים. כבר כתבתי על בני נוער בארה"ב החרדים לגורלה של גרטה שישראל חטפה כדי להגן על המצור הלא צודק שישראל הטילה על עזה-החפה-מכל-פשע. יוצא שמי שלא נלחם בשלב הראשון (וטען שהוא "ניצח") ומי שהרים ידיו בשלב השני ("המצב גרוע ממה שאי פעם היה") כמובן שעומד חסר עצות מול השלב הבא.
אם בשלב הראשון הקהילה היהודית הייתה שותפה פעילה בתנועת החרם, וכמוה גם האוניברסיטאות (ושאר אליטות) בארץ, הרי שבשלב השני חלה התעוררות ובהלה, והקהילה היהודית פעלה בדרך המסורתית, הדרך היחידה שהיא מכירה - זריקת כסף בהנחה שהפתרון לכל בעיה הוא כסף. ראשי האוניברסיטאות כתבו מכתב לעמיתיהם בחו"ל. נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ׳ אהרן ברק יצא להגן על ישראל בהאג (וחזר במהרה כשזנבו בין רגליו; מסתבר שהוא אפקטיבי רק בניהול בית המשפט העליון בארץ ותו לא). והאליטות בארץ נלחמות בשיטה היהודית הכושלת: הרכנת ראש, הלקאה והענשה עצמית, בשאיפה שהעולם יסלח לנו ויסכים לסבול את עצם קיומנו.
בראשות הפצ"רית, לדוגמה, ערכו סרטונים, הדליפו חומר מעוות והעמידו לדין חיילים בעוון "אונס ומעשה סדום" באסירי נוחבה - מרוב פרסום ניתן להבין שזו הנורמה בארץ. בג"ץ דן בתנאי הכליאה של מחבלי הנוחבות, התפריט שהם מקבלים ומבחר הפירות והירקות הטריים להם הם זכאים (כמו בעבר, כך בהווה; בעבר היו אלו תארים אוניברסיטאים, יחסי אישות, שידורי משחקי כדורגל, אפיה מקומית ועוד). ובאמצעי התקשורת המובילים בארץ מקדמים את הרעיון הנלוז שישראל מקימה מחנות ריכוז בעזה, מרעיבה את האוכלוסייה, רוצחת ילדים כתחביב ומבצעת רצח עם. פשוט אי-אפשר להמציא דברים כאלו. מיליון ישראלים יצאו לרחובות בקריאה "לסיים את המלחמה."
בשלב הראשון טענו שישראל היא הנאצים בני ימינו. בשלב השני ישראלים חוזרים אחרי הטענה כמקהלה. וכך אנחנו מתקדמים במהרה לשלב השלישי של מחיקת כל זכר של יהודים מהעולם; ולעולם תהיה עדנה ונחת.
כמובן שהמוח היהודי שממציא לנו פטנטים לא נכנס עדיין לתמונה, כי בארץ עסוקים בשנאת משפחת נתניהו ("רק לא ביבי"), ב"מהפכה המשפטית" (שלטון בג"ץ. ושומרי הסף - פקידונים כי מלכו והחליטו שהם, ורק הם, האוטוריטה ולא הממשלה הנבחרת). תשומת הלב מופנת להחלשת הגוף מבפנים, ונראה שהרוב פשוט לא מודע או לא מבין את גודל הסכנה. נשרוף את הבית, ואיש לא יעזור לנו לכבות את השריפה. נמשיך במעשינו, ואנחנו הם שעוזרים לעולם לעבור משלב ב׳ לשלב ג׳, כי כשהישראלים מודים בריש גלי שהם מבצעים רצח עם, לא צריך הוכחות נוספות - ראשי מוסד לשעבר, ראשי ממשלה לשעבר, אלופים בצה"ל לשעבר, שרים בכירים לשעבר - כולם כאחד מזמרים את אותו הפזמון, מכים על חטא, מודים ומתוודים שרצחנו את ישו. כך אנחנו מגיעים למחנה המוות, בו עומד ד"ר מנגלה ומפנה אותנו ימינה ושמאלה. אחרי המסע המפרך, ללא אוויר, מים או שירותים, הגוף שלנו נחלש, ונשאלת השאלה האם אנחנו יכולים לעמוד במה שעומד להתרחש.
אין עדיין פעולה יעילה מצדנו. השאלה היא האם פספסנו את כל ההזדמנויות שהיו בפנינו להמלט או להשיב מלחמה שערה? האם נצליח להתעורר ונחליט להלחם? האם נוכל בכלל? היהיה זה בדומה למרד גטו וארשה או מרד הקרמטוריומים - מעט מדי, מאוחר מדי, מרי סמלי שיזכר בספרי ההיסטוריה אך לא הביא לשינוי של ממש? את חובת התודה על סוף מלחמת העולם השנייה אנחנו חייבים לארה"ב ובעלות הברית. שמונים שנה אחר כך, מי יצילנו מהמתרחש עתה?
שלושה שלבים, והם כה קלים לביצוע: הרעלה, התקפה, השמדה. בראשון השתתפו היהודים, בשני הישראלים ובשלישי - בפתחו אנו עומדים - נראה שאנחנו צריכים עזרה מחוץ. לכל ההוזים שהחטופים יוחזרו אם רק תיפול הממשלה או שיפסיקו לשנוא אותנו אם תוחלף הממשלה, אתם מזכירים במקצת את עובדי משה"ח: רק הם יודעים, ויהיה מה שיהיה, להם אין כל אחריות. אצלכם השנאה העבירה אתכם על דעתכם. האלגנטיות בפתרון הסופי שעכשיו בעיצומו היא בפשטותו: היהודים וישראל הם אלו שיכניסו את שונאינו לקודש הקודשים, ואז החורבן יקרה כבמטה קסמים. אולי בעתיד, כמו בפולין, יחגגו את ישראל והיהודים, כשלא זו ולא אלו יהיו קיימים.