כואב לקרוא את פרשת השבוע, פרשת "שופטים", בימים שערכיה נרמסים בבוטות ובגילויי גסות רוח על-ידי חברי כנסת בישראל וראש ממשלת ישראל שותק. בבית הכנסת יקראו יהודים בחרדת קודש את פרשת "שופטים" והמופקדים על הרשות המחוקקת והרשות המבצעת יחבטו בה בפרהסיה.
טלי גוטליב, חברה בכנסת ישראל, היא עורכת דין, רכשה השכלה אקדמית בתחום המשפט. אני מביע תמיהה מאין שאבה כמויות בלתי נדלות של עוצמות וולגריות צרחניות גסות רוח, כשהיא מתפקדת כחברה ברשות המחוקקת שלנו. יתרה מזאת הרשתה לעצמה להפריע בפרץ צעקות למהלך תקין של משפט תוך כדי זלזול מוחלט ביושבים על כס המשפט והפגנה של יחס בוטה כלפי היושבים על כס המשפט.
פניני לשון כמו "בהמה" ו"יודנראט" יוצאים מפי חברה ברשות המחוקקת כדי להבהיר את דעתה על אנשי משמר בתי המשפט, הממלאים את הוראת השופט... וראש ממשלת ישראל לא מצא לנכון לקרוא לה לסדר.
בימים אלו של מתקפה בלתי פוסקת ומאד בוטה על מערכת המשפט יש חשיבות מיוחדת שנדבכי הקיומיות שלנו כעם במדינת ישראל יהיו מעוגנים בערכי פרשת "שופטים" בספר "דברים" מפרק ט"ז פסוק י"ח עד פרק כ"א פסוק ט',
כי חברה לא תוכל לנהל את חייה הלאומיים, כשרשות מחוקקת ומבצעת משתקת את חייה של רשות שופטת.
מכאיבה התופעה, שנושא דגל המתקפה על שופטים ועל מערכת המשפט בישראל הוא שר, המופקד על מערכת המשפט, שמקבל גיבוי מוחלט למתקפתו מראש הממשלה ומכל חברי הרשות המבצעת.
מצער, שבימים בהם אנחנו ממסגרים במודעות אבל קודרות עלומים יפים ונקיים, שחייהם נקטפו במלחמה, שאינה משיגה את יעדיה, ממשלה בישראל מבקשת למסגר במודעת אבל קודרות את קבורתה של רשות שיפוטית עצמאית, ומונעת ממנה למלא את חובתה להצביע לעברה של הרשות השולטת היכן היא מעדה ובמה היא עלולה למעוד.
מצער, שיש לנו ממשלה, המבקשת לְעַקֵּר רשות שיפוטית, שלא יהיה לה זכות להבהיר לרשות המחוקקת על מעידה בחקיקה ולרשות המבצעת על מעידה במישוריות ביצועית.
כואבת עוצמת הפער בין המתקפה הקשה על מערכת המשפט כיום ובין הבשורה שפרס משה רבנו בנאומו האחרון לעמו טרם הכניסה לארץ. ניכר מדבריו, כי הוא נרגש מאד, כי זה נאומו טרם פרידה מעם אהוב, ולכן הוא מוצא לנכון להדגיש את אפיוני מערכת המשפט, אותם חייב עם ישראל לכונן בהקפדה רבה עת יבנה את חייו בארץ המיוחלת - ארץ ישראל, כשמשה כבר לא יהיה עִם הָָעָם. זו מערכת משפט, שחייבת להיות מושתתת לדורות על ערכי
"צֶדֶק צֶדֶק תִרְדּוֹף לְמַעַן תִּחְיֶה". (פרק ט"ז, פסוק כ')
המתקפה כיום על מערכת המשפט בישראל אינה מונעת מ"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף", אלא מונעת ממניעים של שררה פוליטית, במיוחד שכנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוגש כתב אישום על-ידי נציגי המערכת המשפטית.
משה מביא למעשה בנאום הפרידה את דבר האלוהים, כפי שמצוין בפתחה של הפרשה - "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ", כשהדגש בדברי משה "אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ..." ומה שחייב לאפיין את המערכת הזו ההתנסחות בספר "דברים", פרק ט"ז, פסוקים י"ח-י"ט - "וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַּכִּיר פָּנִים, וְלֹא תִּקַּח שׁוֹחָד". ובתלמוד הוסיפו איסור למכהן בתפקיד שלטוני לקבל מתנות.
פרשת "שופטים" הביאה לארון הספרים היהודי את תמרור האור המוסרי והאנושי, שחייב לנווט את כל מערכות המשפט ואת חייה של החברה הישראלית בבואה לבנות את חייה הלאומיים בארץ ישראל - "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף" - כפילות המילה "צֶדֶק" במשפט מבטאת את המחויבת להיות נדבך בסיסי בחיינו כעם. המשפט "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף" הרבה להעסיק את רוב הפרשנים, השואלים מה הניע את משה לחזור ולהדגיש פעמיים את המושא שבמשפט - "צֶדֶק".
משלל הפירושים אביא כמה מובאות - הכפילות נועדה להדגיש, שצדק ורק את הצדק תרדוף, אתה בן לעם ישראל, ובזה תהיה סגולתך ויחידותך. יש המרחיקים לכת מתוך דאגה, ש"הכפילות במילה צֶדֶק היא תמרור אזהרה כנגד היגררות למעשה רשע, כשהמטרה יכולה להיות ראויה" או במילים אחרות "מבצעים מעשה רשע בשם הצדק". למרבה הצער, ההיסטוריה האנושית מבורכת בשלל מבצעי מעשה רשע נפשעים ובלתי נסלחים, שעל שפתם נישאה המילה צדק ובמהלכם נופפו את דגלי הצדק.
בפרשת "שופטים" נפרסת יריעה רחבה של פסוקי חקיקה, המחייבים לעשות כל מאמץ במישוריות המדינית טרם הכרזה על מלחמה או להמשיך בה.
אני מקבל בחום את יחס הפרשה לנושא המלחמה והשלום, ומאמץ בחום גם את השקפת העולם של החכם באדם "קֹהֶלֶת בֵּן דָּוִד מֶלֶך בִּירוּשָׁלַיִם", האומר בספר קהלת בפרק ט' פסוק י"ח - "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב". קהלת הוא שלמה המלך המדגיש באותו פרק בפסוק ט"ו: "וְאָמַרְתִּי אֲנִי - טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה". פרשת "שופטים" מדגישה, שחייבים לעשות כל מאמץ כדי למנוע מלחמה. רק אם כשלו כל הדרכים האחרות לפתרון הבעיה יוצאים לקרב - "כִּי תִּקְרַב אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ עָלֶיהָ שָׁלוֹם..." (דברים, פרק כ', פסוק י') רק "אִם-לֹא תַּשְׁלִים עִמְּךָ, וְעָשְׁתָּ עִמְּךָ מִלְחָמָה...", רק במקרה כזה המחוקק מתיר לצאת למלחמה.
מצער, שבחיינו כאן במדינת ישראל לא שמרנו תמיד על הציווי המוסרי שיש בו גם פיכחון מדיני. לצערי, לא שמרנו יותר מדי פעמים על העוצמות המוסריות והערכיות בספר דברים פרק כ' פסוק י' - "וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצֵךָ". מצערות ההתרחשויות של אי-הקפדה על מיצוי כל האפשרויות במישוריות המדינית טרם יציאה למלחמה ובמקרה הגרוע להמשיך במלחמה המתרחשת היום. לעתים גם נקלענו לשיכרון של משיחיות משכרת ומשקרת, כשב-29 באוקטובר 1956 כבשנו את מדבר סיני וראש ממשלת ישראל הכריז מתוך להט משיחי על מלכות ישראל השלישית שיכרון הכוח והמלחמה התעלם מהמחיר של מציאות מדממת גדושת דמע וכאב של שכול ויתמות.
כעבור כמה חודשים נאלצה מדינת ישראל להחזיר את כל כל 60,000 קמ"ר של מדבר סיני. במלחמת סיני לא רק שלא מוצו כל האפשרויות המדיניות טרם המלחמה, אלא זו הייתה מלחמה בה רמסנו ערכים הומאניים מוסריים והתפתינו לצאת למלחמה, שאסור היה לפתוח בה. לשווא שילמה מדינת ישראל מחיר דמים יקר של צעירים ישראלים כדי להחזיר מיד את כל 60,00 הקמ"ר של מדבר סיני שכבשנו - את כל 60,000 הקמ"ר של ממלכת ישראל השלישית.
בתמיכה הנלהבת בניצחון הכיבוש בסיני חטאנו, כי גרמנו לְמָוֶת מיותר של צעירים שהעלינו לעולה, ולא בא השה, שיתייצב לעולה, שיתייצב לשחיטה במקומם. היום אנחנו חוזרים על אותו משגה, כשאנחנו ממסגרים עלומים נקיים במודעות אבל שחורות, כי חייהם נקטפים במלחמה, שניתן היה למנוע את המשכה לעבר חציית היום ה-700, כשערכי פרשת "שופטים" נותרו דמועים.