מה היינו בחיינו - שאלה זו מהדהדת לאורך אלפי שנים של קיום יהודי, מאז ימי האבות והנביאים ועד למדינת ישראל בת ימינו. עם ישראל הוא יחיד ומיוחד בכך שסיפורו אינו רק של עם היושב בארצו, אלא של עם השואב את חיותו מתורתו, מארצו ומאמונתו בצדקת דרכו. ארץ ישראל איננה רק טריטוריה; היא הבמה ההיסטורית עליה נכתב ספר הספרים, התנ"ך. שם התעצבה זהותנו כעם שנאבק, שגלה ושב, שסבל ושרד, ושוב ושוב קם לתחייה. מדינת ישראל המודרנית היא המשך ישיר לאותה היסטוריה עתיקה - הגשמת חלום נביאי ישראל שדיברו על שיבת ציון ועל תחייה לאומית. אך השאלה איננה רק מה היינו, אלא לאן פנינו מועדות. האם נצליח לשמר את הלכידות, את החזון, את היכולת להיות "אור לגויים" גם במאה ה-21? כאן עולה שאלת יסוד: מערכת המשפט בישראל - לב ליבה של הדמוקרטיה ושל אמון הציבור במוסדות המדינה. מערכת המשפט, כפי שהיא קיימת כיום מתמודדת עם אתגרים אדירים: חוסר אמון גובר בציבור, תחושת נתק בין פסקי הדין לבין חיי היומיום של האזרחים, ולעיתים גם תחושת זרות של השפה המשפטית מול הערכים היהודיים והחברתיים שעליהם גדל העם. מערכת משפט שאינה נהנית מאמון הציבור - מאבדת בהדרגה את הלגיטימציה שלה, והדבר מסכן את החוסן הלאומי כולו. אבל בטרם ניגשים לשינוי שיטת המשפט, יש לשוב אל יסודות אחרים לא פחות חשובים - ערבות הדדית. "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" איננה סיסמה חלולה; היא מהות קיומנו כעם. לאורך ההיסטוריה שלנו ידענו לעמוד יחד מול איום חיצוני, אך כעת נדרש לעמוד יחד גם מול האתגרים הפנימיים. ללא תחושת שותפות עמוקה - לא תעמוד שום רפורמה לאורך זמן. כצעד ראשון, יש להתאגד סביב מטרה לאומית חדשה: חקיקת חוק יסוד - ממשלת אחדות חובה. מדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להתנהל עוד במודל של פילוג, שבו חצי מהעם חש מודר וכועס. עלינו ללמוד מן המודל השוויצרי - מודל של דמוקרטיה השתתפותית, מבוססת קונצנזוס, שבה ממשלת אחדות אינה אופציה נדירה אלא ברירת מחדל מחייבת. זהו הבסיס לכל שינוי אחר - נקודת ההתחלה שממנה נוכל לחולל רפורמות יציבות במערכת המשפט, בכלכלה, בחינוך וביחסים שבין דת ומדינה. רק כשנאמץ מנגנון מוסדי שמבטיח שיתוף של כל העם - נוכל לבטל את המלך ולהמליך את העם. השורה התחתונה היא פשוטה אך מחייבת: אם נדע לחבר בין תורת ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל לבין ערבות הדדית אמיתית, ממשל של אחדות לאומית ומערכת משפט מתוקנת שמשרתת את העם כולו - נוכל להבטיח שכשנשאל בעתיד "מה היינו בחיינו", התשובה תהיה ברורה: היינו עם שידע לתקן, להתחדש, ולהקים מדינה צודקת שמבוססת על עברו המפואר ועל עתידו - התקווה.