ב-14 באוגוסט 2023, "מרכז המחקר והייעוץ אל-זייתונה" (مركز الزيتونة للدراسات والاستشارات), פרסם מחקר פרי עטם של אמג’ד עבידי (أمجد عبيدي) ולילא אבו רג’ילה (ليلِي أبو رجيلة), שכותרתו "הרפורמה המשפטית שערכה ממשלת ישראל והשפעתה על המפעל הציוני". מכון המחקר הלבנוני "אל-זייתונה", המגדיר את עצמו עצמאי, אך ניכר שהוא מזוהה עם תנועות האחים המוסלמים וחמאס, והוא מעניק במה למסמכי עמדה והמלצות עבור הנהגת חמאס.

להלן תרגום קטעים מתוך עבודת המחקר:

[המחברים] אמג'ד אחמד עיסא עבידי - נולד ב-20 ביוני 1968, ג'נין. נעצר ב-17 בנובמבר 2003 ונידון ל-23 מאסרי עולם ו-50 שנות מאסר. בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת אל-אקצה ותואר שני בכלכלה איסלאמית ממכללת א-דעווה האוניברסיטאית - ביירות. [הערה: מדובר ב פעיל הג’יהאד האיסלאמי מהכפר הפלשתיני זבובה במחוז ג’נין, יחד עם סאמי ג'ראדאת, שלח את הנאדי ג'ראדאת, לבצע ב-4 באוקטובר 2003 את פיגוע ההתאבדות במסעדת "מקסים" בחיפה, שבו נרצחו 21 בני אדם]. לילא איוב מוחמד אבו רג'ילה - נולד ב-1 באוגוסט 1978, רמאללה. חוקר פלשתיני הפעיל בכלא הכיבוש בתחום המחקר והעבודה האקדמית. נידון למאסר עולם ושלוש שנות מאסר בשנת 2009. בעל דיפלומה בעבודה סוציאלית ממכללת המדעים היישומיים באוניברסיטת אל-אקצה - עזה, ותואר שני בכלכלה איסלאמית ממכללת א-דעווה האוניברסיטאית - ביירות. [הערה: מדובר בפעיל חמאס שהיה מעורב בחטיפת ורצח הנער אליהו אשרי בטרמפיאדה בגבעה הצרפתית בירושלים ב-2006. הוא שוחרר בינואר 2025 במסגרת הסכם לשחרור אסירים ביטחוניים בתמורה לשחרור חטופים ישראלים].

תוכן העניינים

תקציר המחקר מבוא [פרק] ראשון: המסגרת התיאורטית [פרק] שני: שיטת הממשל במדינת הכיבוש... והמשבר הנוכחי [פרק] שלישי: השפעות המשבר המשפטי על הפרויקט הציוני [פרק] רביעי: ההשלכות של המשבר לאחר ההכרזה על הקפאת הרפורמה המשפטית [פרק] חמישי: התוצאות הצפויות של המשבר הזה [פרק] שישי: המלצות תקציר [..]

בעיות שעמדו בפני המחקר

הבעיה המהותית ביותר שעימה התמודדו החוקרים הייתה מיעוט מגוון המקורות הגלויים, וההסתמכות על העיתונים בעברית שהגיעו אליהם, והם היו מועטים, ידיעות אחרונות, הארץ, ובנוסף ערוץ 13 בעברית.

חשיבות המחקר

"חשיבות המחקר הזה טמונה בהיותו ניסיון לחשוף את המצב בתוך הישות הציונית [ישראל], והוא עשוי להוות אבן [יסוד] נוספת אשר תסייע לפרקה בדרך לחיסולה...". [...]

שאלות המחקר

שאלות המחקר מגולמות בשאלה המרכזית הבאה: מה מידת השפעת הרפורמה המשפטית האחרונה של הממשלה הציונית על המפעל הציוני במישורים החברתי, הכלכלי, הפוליטי ויחסי החוץ? שאלות המשנה הן: מה השפעת הרפורמה המשפטית על הדמוקרטיה בישות הציונית? מה השפעת הרפורמה על זכויות המיעוטים בישות הציונית? מה השפעת הרפורמה על אמון הציבור באליטה הפוליטית השולטת בישות הציונית? מה השפעה הרפורמה על הזרם הימין העולה והדתי בישות הציונית? האם ייתכן שהרפורמה הזו תוביל למלחמה פנימית בישות הציונית? [...] למצב הזה השפעה ברורה לחלוטין על היחסים הפנימיים בכיבוש הציוני, ואת ההשפעה הזו אנו רואים בברור במעקב אחר התנהלות העניינים והאירועים מדי יום, ומעקב אחר אמצעי התקשורת, פרשנות, התבטאויות ופרסומים בכל דרגי הישות [הציונית]. המומחים לענייני הפנים סבורים, כי מה שנקרא הרפורמה המשפטית מהווה איום לשלום הציבור, וקיים חשש עמוק מפני התפתחות של המחאה לפעולות אלימות ולכאוס. גורם אחר סבור, שמה שקורה הוא ניסיון ששל נתניהו לחמוק מהכלא, ולכן הוא מתקשה לסגת [מהרפורמה המשפטית], והאירועים יוביל לזעזוע במדינה, בפרט לאור זאת שנתניהו ומחנה הימין כולו הולך עד הסוף, למרות שראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין הזהיר מפני מלחמת אזרחים קרובה. [...] אחדים מטייסי המילואים לא התייצבו ליום האימונים השבועי במחאה על ההפיכה נגד הדמוקרטיה כפי שהם מכנים זאת. כמו-כן, ישי סקלי, קצין מילואים בחיל השיריון, הודע שהוא לא ישרת עוד בצבא, ויסרב להתייצב אם יקרא לשירות, שכן החוזה עם המדינה הסתיים כאשר היא הפכה לדיקטטורה. [...] נשמעו קולות של אנשי ממסד ושאינם אנשי ממסד הדורשים שהצבא לא יהיה מעורב בנושא זה. השר לשעבר יועז הנדל אמר כי מדובר בסוגיה מסוכנת, שלה השלכות על קיום המדינה, וחובה להתייצב ולהגיע בעת קריאה [לשירות צבאי]. זו הייתה [גם] עמדת יואב גלנט שר המלחמה עצמו, ועמדת בני גנץ, גדי איזנקוט ורוני אלשיך למרות שהם נימנים על מנהיגי האופוזיציה. הרמטכ"ל הרצי הלוי הביע דאגה גדולה מפני מה שכינה "מרד הטייסים", והוא שוחח אישית עם נתניהו בעניין זה. תגובת הטייסים הייתה ברורה: איננו טרוריסטים ולא אנרכיסטים, ולנו הזכות להביע את דאגתנו וחששותינו, שכן אנו שירתנו ונשרת את מדינתנו הדמוקרטית ולא הדיקטטורית. בנוסף, יותר ממאה רופאים בשירות מילואים בצבא הודיעו, כי אם ייקראו לשירות הם יסרבו. נערכה ישיבה עם ראש איגוד הטייסים, מידן בר, כדי לשכנע אותם, לאחר שהם נקטו צעד של מרד, שהצבא הוא מוסד רגיש, ולחיל-האוויר השפעה רבה ורגישות גדולה מאוד. המצב הגיע לכדי כך, שקבוצה של טייסי מילואים ערכו מסיבת עיתונאים, שבה הודיעו על כוונתם שלא להתייצב אם ייקראו לשירות, והסיבה - הימנעות משירות עבור מדינה דיקטטורית. [...] זוהי סקירה או דוגמה של הסיקור התקשורתי העברי היומי והרציף בנוגע לנושא זה, והשפעתו על המצב הפנימי והמצב בישראל. כולם רואים בכך אסון ותחילתה של מלחמת אזרחים ודיקטטורה המשקפת שחיתות שלטונית. המשטרה השתמשה באלימות נגד המפגינים, קצינים התמרדו, ונוצר שסע בין כל השכבות, המעמדות והקבוצות בישות. הישראלים טוענים היום, וגם נוהגים בהתאם, כי הם נמצאים במצב של פילוג וקרע חריף, וכי קיים שבר שקשה לגשר עליו או לאחות אותו, שכן הוא עמוק מכדי שמישהו יוכל לטפל בו. כאשר הצופה מתבונן בדיונים בתוכניות החדשות ומקשיב לדבריהם, ואף לראיונות ברחוב, הוא מגלה בקלות ובפשטות את עומק הקרע ביניהם כתוצאה של ההפיכה אשר הממשלה מכנה "רפורמות משפטיות". גם לאחר המתנה ארוכה להופעתו של נתניהו שיאמר את המילה המכריעה, הוא יצא במסיבת עיתונאים מאכזבת, כשהוא מתעקש להמשיך בשינויים שהוא וממשלתו רוצים. בכך עורר גל של זעם וביקורת, שכן היה צפוי שיביא בשורה חדשה, אך הוא אישר את המשך הדרך מבלי להתחשב ברחוב הרותח ובמחצית העם המורד. [...] חלק מהישות [ישראל], כמעט מחצית ממנה, רואה בממשלה זו הקיצונית ביותר בתולדות הישות, והיא תוביל את "המדינה" אל הלא נודע, אל עימותים וחורבן, ואל אובדן הישות וקיומה מן היסוד. כך רואים זאת רבים מהכותבים והמנתחים הבקיאים בענייני הציונות. ודיע עוואודה (وديع عواودة) סבר כי זהו תחילת החורבן העצמי של הישות, וכך גם סבר סאלח נעאמי (صالح النعامي) כי זהו סימן לקריסה פנימית. נדאל מחמד ותד (نضال محمد وتد) הביע דעה דומה, וכך גם עריב רנתאווי (عريب الرنتاوي). מוחסן מחמד סאלח (محسن محمد صالح) תהה לגבי המצב הפנימי בישות והאם הוא יגיע לפיצוץ. [...] נכון שאיש אינו יכול לחזות לאן יובילו הדברים ב"מדינת" הכיבוש, אפילו לא הם עצמם, אך ברור מאוד שהשסע מעמיק, הקרע הופך חריף יותר, והעתיד יהיה גרוע יותר בכל מקרה. השאלה שמתעוררת כעת, בשל המציאות האובייקטיבית, היא: האם הישות הציונית תקרוס ותתפרק מבפנים? כעת, לאחר אישור החוק ב-14 ביוני 2023, איננו יודעים לאן יובילו הדברים בשטח באופן מדויק ומפורט. עם זאת, ידענו מראש כי למשבר זה יהיו השפעות והשלכות, בהתחשב במצב שאליו הגיע עד כה. אם הקרע יעמיק, השלכות והשפעות אלה יחריפו. אך מה שחשוב להבין באופן מלא הוא שגם אם יתרחשו התפתחויות פנימיות בישות זו, היא לא תקרוס ותתפרק מעצמה. היא זקוקה למכה מכרעת מבחוץ. זהו הדבר שמפחיד את מנהיגי הישות ואת הוגי הדעות שלה, ומפחיד את הקולוניאליזם, שכן הם מבינים שהפחד מחולשה, מפירוק וממלחמה פנימית פותח הזדמנות לאויב האורב להתנפל על הישות ולשים קץ לקיומה. מדינות ועמים, גם כאשר הסכסוך בין אזרחיהן מגיע לשיא, אינם קורסים לעד ונעלמים, משום שקיומם מושרש היסטורית באדמתם לאורך ההיסטוריה והמציאות. לעומת זאת, ישות זו אינה דומה לאומות ולמדינות, שכן היא מורכבת באופן שמקל על חיסולה. עם זאת, חיסול זה לא יהיה ספונטני. חשוב מאוד להבין כי הוא חייב להתבצע על-ידי גורם פעיל. גם אם הלחימה הפנימית בשטח תימשך ככל שאללה ייקבע, לא יהיה בכך כדי להביא לחיסול [ישראל]. גם אם חלק אחד יחסל את החלק השני, החלק המנצח יישאר עד שיבוא מי שיחסל אותו. עם זאת, החלשת הישות הזו, פירוקה מבפנים, הסכסוך והלחימה הפנימית בה מקלים על האפשרות להתנפל עליה ולחסלה, או [לפחות] הופכים זאת לאפשרי. כאשר הישות הייתה חזקה, מגובשת, מאוחדת ומשגשגת, כל ההתגייסות, המחיר הכבד והניסיונות לא הצליחו לזעזע אותה או להחזיר אותה צעד לאחור, ואף לא הצליחו לעצור את התקדמותה המתמשכת.

מסקנת המחקר:

החוקרים הגיעו למסקנה כי המשבר האחרון המטלטל את הישות הציונית ישפיע עליה לרעה בכל התחומים ויהווה אמצעי להריסתה וקריסתה, דבר המאשש את השערת המחקר. מסקנה זו קיבלה תמיכה מצד רבים מקרב החוקרים, הפוליטיקאים, האקדמאים והוגי דעה ציונים ולא ציונים כאחד, עוד לפני סיום המשבר והבנת פעולות הצדדים באופן ברור.

סעיף שישי:

המלצות:

1. החוקרים ממליצים לעקוב אחר התפתחויות המשבר לאחר אישור החוק ב-14 ביוני 2023, לעקוב אחר תוצאותיו בדייקנות ובאופן מדעי, ולבחון את פרטי התקדמותו, השפעותיו ותוצאותיו. 2. לפעול לניצול המשבר, במיוחד על-ידי ההתנגדות, ובפרט הפלשתינים שבה, במסגרת פעילות המאבק המתנהלת בשלבים ובמישור האסטרטגי. 3. לנצל את המשבר בהיבט התקשורתי בזירה הבינלאומית כדי לחשוף את הפנים המכוערות של הכיבוש ולהבהיר את תמונת המצב האמיתית שלו, שתמיד הוסתרה מאחורי סיסמאות כוזבות ומטעות. 4. לגייס את כל הכוחות למען פרויקט השחרור [של פלשתין], שכן הכיבוש לא ייעלם מעצמו רק בשל הגורם הפנימי. עם זאת, מצב זה הופך את חיסולו במעשינוובידינו לאפשרי בהחלט. [סימוכין]