ולפינת ההתכתשות השבועית שבין השר בן-גביר ליועצת המשפטית לממשלה: השר מעוניין לפרסם מסמך מדיניות בנוגע למגבלות שונות שיחולו על הפגנות, ובהן איסור חסימת צירים מרכזיים וכדומה. היועצת המשפטית לממשלה סבורה שהנוהל שאיתמר בן-גביר מבקש לפרסם לוקה בפגמים כאלה ואחרים, והוא לא חוקי. בן-גביר כבר הספיק להודיע שבכוונתו לפרסם את המסמך בכל מקרה. אני לא מתכוון להיכנס כרגע לפרטי הוויכוח בין השר ליועצת המשפטית, אלא רק לעניין אחד: כתבי משפט שונים פרסמו שעמדת היועצת המשפטית לממשלה היא שמסמך המדיניות של בן-גביר "חסר תוקף" (ראו דוגמאות בתמונות שצירפתי - הדיווחים של ביני אשכנזי וחן מענית לדוגמה). ועל כך אני רוצה להעיר שתי הערות: 1. כדאי שכתבי המשפט יקראו את המכתבים לפני שהם יוצאים בכותרות. בשום מקום במכתבו של המשנה ליועצת גיל לימון לא נאמר שמסמך המדיניות "חסר תוקף". אני מצרף כאן את המכתב עצמו למעוניינים לקרוא ולהיווכח. 2. ובצדק לא נאמר. היועצת רשאית כמובן לחשוב שבן-גביר פועל בניגוד לחוק, וייתכן שהיא צודקת בכך. אך אם בן-גביר יחליט להתעלם מהמלצתה ולפרסם את מסמך המדיניות בכל זאת, רק בית משפט יהיה מוסמך לקבוע שמדובר בהחלטה לא-חוקית. ליועצת המשפטית לממשלה אין סמכות לבטל החלטות של שרים (או של כל רשות מוסמכת אחרת). אז אם היועצת מעוניינת לעכב את כניסתו לתוקף של המסמך היא תוכל, לאחר שיפורסם, להגיש עתירה לבג"ץ ולבקש צו מתאים (או לחכות שלושים שניות, שהתנועה לאיכות השלטון תגיש את העתירה, ואז להצטרף אליה). ואם בית המשפט יחליט שהיועצת צודקת - ויכול להיות כמובן שבית המשפט יחליט אחרת מעמדתה, כפי שעשה שוב ושוב ושוב לאחרונה - ויתן צו מתאים, הרי שאז, ורק אז, נוכל לומר שהמדיניות חסרת תוקף.