למי חייב מנהל בכיר את נאמנותו - למדינה, לעם, או למי שמינה אותו? הדיון הציבורי סביב אחריות הדרג הביטחוני והמשפטי בישראל לאחר אסון 07.10.23 הולך ומתרחב. במרכזו עומדת השאלה המטרידה: למי חב מנהל בכיר את חובת הנאמנות - לראש הממשלה, לוועדת האיתור שבחרה בו, או אולי למערכת סמויה של אינטרסים - מה שמכונה בעגה הפוליטית Deep State? הטענה המרכזית היא כי חובת הנאמנות בישראל הפכה מעורפלת ומעוותת. במקום שתכוון לדרג הנבחר, נבחרי הציבור - היא זולגת לעבר פקידים בכירים, משפטנים, ולוביסטים בעלי כוח מאחורי הקלעים. המקרה של ראש השב"כ, רונן בר, משמש דוגמה חיה לשבר הזה. נאמנות במבחן - מי ממנה ומי מפטר? בארצות הברית, המודל ברור. הנשיא הוא גם ועדת האיתור, גם המגייס וגם המפטר. הנשיא דונלד טראמפ המחיש היטב את המבנה הזה: כל עוד אתה משרת את מי שמינה אותך - אתה בתפקיד. ברגע שאיבדת את אמונו - אתה בחוץ. בישראל, לעומת זאת, המצב שונה בתכלית. חובת הנאמנות של בכירים אינה כלפי מי שנבחר בידי הציבור, אלא כלפי ועדות איתור, יועצים משפטיים ושופטי בית המשפט העליון. במילים אחרות - למערכת שמחזיקה בידיה את הסמכות המעשית לפטר או לשמר את הבכיר. כך, רונן בר, ראש השב"כ, מוצא עצמו למעשה מחויב יותר לאותם שחקנים משפטיים ופוליטיים - כמו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה או נשיא העליון יצחק עמית - מאשר לראש הממשלה או לעם שבחר בו. "Deep State" - מיתוס או מציאות יומיומית? המושג Deep State מתאר מערכת סמויה של פקידים, משפטנים וגופי כוח הממשיכים לקבוע מדיניות גם כאשר הדרג הנבחר מתחלף. יש מי שיטען כי מדובר בקונספירציה, אך אחרים טוענים כי בישראל זו כבר מציאות ברורה. כאשר נאמנותו של בכיר אינה נתונה לממשלה, אלא לגורמים משפטיים שמחזיקים במפתח לגורלו האישי - אם מאסר עולם ואם "בריכת שחייה מאובזרת בקיבוץ" - קל להבין מדוע האינטרס הציבורי נדחק הצידה. התוצאה: קורבנות ה-7.10 נותרים יתומים, ללא מענה אמיתי, בעוד הבכירים מתמרנים בין בעלי הכוח במערכת המשפטית והפוליטית. חובת נאמנות - למי? השאלה האמיתית אינה רק "למי נאמן רונן בר", אלא מהי חובת הנאמנות של כל בכיר במדינת ישראל. - האם היא לראש הממשלה, נציגו הישיר של הציבור? -האם היא לוועדת האיתור, שהרכבה נקבע על-ידי מערכת משפטית? או שמא היא לעצמו - לשימור תפקידו, כוחו והגנתו המשפטית. המציאות העגומה היא שבישראל, חובת הנאמנות נדבקה לגורמים שאינם נבחרי ציבור. והמשמעות ברורה: אין אחריות אמיתית כלפי העם.

סיכום

בין בגידה לאחריות - המונח "בגידה" נשמע כבד וטעון, אך כשבכירים מסתירים מידע, מחויבים לגורמים משפטיים ולא לעם - קשה שלא לשאול אם מדובר בחובת נאמנות זרה. ב-7.10 נחשפנו לתוצאה הקשה ביותר של מבנה נאמנות מעוות: אזרחים נרצחו ונחטפו, בעוד המערכת ממשיכה לשחק משחקי כוח פנימיים. השאלה שנותרה פתוחה - מי ישבור את מעגל הנאמנות הזרה ויחזיר את האחריות למקום אחד ברור: לעם ישראל.