ב-8 באפריל 2025, פרסם "מרכז המחקר והייעוץ אל-זייתונה" (مركز الزيتونة للدراسات والاستشارات), מחקר פרי עטו של מאג’ד אבו דיאכ (ماجد أبو دياك), מומחה לסכסוך הערבי - ישראלי, שכותרתו: "מסמך מדיניות: עמדת תנועת חמאס וההתנגדות הפלשתינית לאחר חידוש המלחמה בעזה". מכון המחקר הלבנוני "אל-זייתונה", מגדיר את עצמו עצמאי, אך ניכר שהוא מזוהה עם תנועות האחים המוסלמים וחמאס, והוא מעניק במה למסמכי עמדה והמלצות עבור הנהגת חמאס.

להלן תרגום פרק ההמלצות במסמך:

[פרק] שלושה עשר: המשימות הלאומיות המוטלות על ההתנגדות הפלשתינית בשלב הבא: 1. התייחסות למערכה [הצבאית] כמערכה מתמשכת וארוכת טווח, שכן גם אם תופסק המלחמה ותתבצע נסיגה ישראלית, אם תתרחש, סביר להניח שהמלחמה תתחדש בצורות ובדרכים שונות, משום שהאויב לא הצליח להשיג את מטרותיו במהלך מלחמת ההשמדה, והוא מבקש להבטיח שחמאס לא תהיה מסוגלת לבצע מחדש את [מתקפת] 7 באוקטובר. 2. לפיכך, ייתכן שכדאי לחמאס ולכוחות ההתנגדות לבחון את היתכנות הרעיון של הסכם הפסקת אש [هدنة הודנה] ממושכת (5-10 שנים) בעזה בלבד, מבלי להרחיבו לגדה המערבית, כדי לשמור על יעילות ההתנגדות ולהתמודד עם צעדי הסיפוח והגירוש. ייתכן שזה יצליח לעקוף את הווטו על התנועה מצד ישראל, ארה"ב ואפילו מדינות ערב, ובכך יאפשר לתנועה לשמר את כוחה הצבאי, שהוא נכס לעם הפלשתיני. 3. לאור זאת, יש לגבש יוזמה אמיתית להפסקת אש [הודנה] שתוצג לציבור הרחב או לממשל האמריקני באמצעות דיאלוג ישיר עמו, תוך מודעות לסיכונים הכרוכים בדיאלוג זה כאשר אין תוכנית וכללים ברורים שימנעו התדרדרות לעבר היענות לסחטנות ולדרישות האמריקניות. 4. ניצול פתיחת ערוץ תקשורת עם ארה"ב וניסיון לפתח ולהעלות את רמת היחסים עם אירופה, רוסיה וסין. 5. פעולה להגברת הסיוע ומתן קורת גג לעם הפלשתיני באופן מעשי ופוליטי, על-ידי עידוד טורקיה לאמץ תוכנית להסרת המצור מעזה בשיתוף עם מדינות מוסלמיות גדולות כמו פקיסטן, מלזיה ואינדונזיה. 6. המשך פעילות שתזעזע את החזית הפנימית של האויב באמצעות שימוש בקלף האסירים [החטופים], שכן הדבר עשוי לערער את התמיכה של החזית הפנימית בהמשך המלחמה ולדרבן את האויב להסכים להפסקת אש בהקדם האפשרי, וכן לפתח דרכים לחשיפת אבידות האויב האנושיות והחומריות ולהאיר עליהן זרקור. 7. שיפור ביצועי ההתמקחות הפלשתינית במשא-ומתן להפסקת אש באמצעות שיתוף ישיר של שאר כוחות ההתנגדות, והצגת הדרישות כנוגעות לעם הפלשתיני ולא לחמאס בלבד - דבר זה מחייב הקמת צוות לניהול המשא-ומתן שיכלול את הכוחות הפלשתינים הפעילים בהתנגדות, כמו תנועות הג'יהאד [האיסלאמי] והחזית העממית, במסגרת מדיניות משא-ומתן שתתמודד עם התחמקויות האויב הישראלי. 8. הכרח להפעיל את תפקיד הגדה ואל-קודס [ירושלים] לא רק בהתנגדות, אלא גם בעימותים עממיים המוניים עם הכיבוש, במטרה להתמודד עם ההתנחלויות ועם מעשי ההשחתה של המתנחלים בגדה [המערבית] ופשעיהם. 9. המשך עידוד הפלשתינים ב-48 [ערביי ישראל] לשוב ולמלא את תפקידם שהיה בולט ומשפיע במהלך קרב חֶרֶב אל-קודס בשנת 2021. 10. המשך הפעילות העממית במערב ובאומה [הערבית והאיסלאמית], כדי ללחוץ פוליטית על בעלי בריתו של האויב כדי לאלצו להפסיק את התוקפנות. 11. עידוד פעילות של חכמי דת כדי לעודד פעילות רשמית ועממית להסרת המצור מעזה באמצעות הפעלת שיירות [סיוע לעזה]. 12. הכרח לפעול לעידוד אנשי כוחות הביטחון להפסיק להשתמש בנשק שלהם נגד עמם ולהפנותו לעבר הכובש. 13. עידוד פעילות של פעילים ברשתות החברתיות לתמיכה ברעיון הפסקת האש והסיוע לעם הפלשתיני. 14. חיזוק החוסן הכלכלי ברצועת עזה באמצעות מתן תמיכה כספית ולוגיסטית לתושבים הסובלים מהמצור ומהתוקפנות. 15. דבקות בשיקום הבית הפלשתיני על בסיס שמירה על העקרונות הלאומיים, ייצוג אמיתי ומעשי של מרכיבי העם הפלשתיני בפנים [פלשתין] ומחוץ [לפלשתין], ועמידה על הדרישה להקמת ממשלה לאומית שתתמודד עם המציאות הפלשתינית ושמקור הסמכות שלה יהיה הארגונים [הפלשתינים], וגיוס הכוחות הפלשתינים לתמיכה בה. לכן, יש לראות בוועדה לניהול עזה [שתורכב] מטכנוקרטים צעד, ולא סוף הדרך, לקראת הקמת ממשלה לאומית שתמנע מהרשות [הפלשתינית] לחדור לגדה [המערבית] ו[רצועת] עזה, ותתמזג עם הכלל הלאומי על בסיס התחייבות לעקרונות היסוד של העם הפלשתיני, תוך ראיית ההתנגדות כאמצעי האסטרטגי של העם הפלשתיני להשיב את זכויותיו. צעד זה יוביל גם לארגון בחירות כלליות לעם הפלשתיני בפנים [פלשתין] ומחוץ [לפלשתין], כדי לקבוע מי ינהיג את העם הפלשתיני. 16. אם צעד זה לא יצליח, יש לדחוף לכיוון בנייה מחדש של מקור הסמכות הלאומי הפלשתיני בעל ההשפעה, ומעמד ההתנגדות המוביל בו, ולפעול להשגת הסכמה לאומית פלשתינית בנוגע להתנגדות כשיטה יעילה ומוצלחת להשיב את הזכויות הפלשתיניות. 17. פעולה לעצירת ההפרות וההתקפות הישראליות על מסגד אל-אקצה באמצעות מאמצים פלשתינים, בתמיכת עמדה ערבית תקיפה בעניין זה. 18. המשך החתירה לריקון בתי הכלא של הכיבוש מאסירים. 19. הצגה מחדש של ההתנגדות כחומת מגן לאומה הערבית מול ההתפשטות הישראלית, ובהתמודדות עם עיצוב מחדש של מפת האזור, והפעלת אמצעי לחץ עממיים באזור כדי להשפיע על עמדות המדינות הערביות באופן שיתרום למאמצי הפסקת האש. [סימוכין]