ירושלים של היישוב הישן

ייחודו של שחר ביכולתו להציג את דמויות היישוב הישן – חסידים, אנשי משטר, סוחרים וילדים – באופן חי ואנושי, תוך שמירה על כבוד העבר. הוא מתאר את ירושלים שקדמה למדינה מתוך נוסטלגיה, אך גם מתוך התבוננות מפוכחת על חיים משותפים של עולים וותיקים, דתיים וחילונים. הסיפור עובד לסרט קצר בבימוי יהודה נאמן. איצקו רחמימוב מגלם את ד"ר פינדלינג, הרופא הירושלמי, ניקול מגלמת את בת זוגו הצעירה, ודן מסינג מגלם את אבנר – האחיין הקצין. הסיפור נע בין בית החולים "ביקור חולים" שברחוב הנביאים לבין הבית ברחוב החבשים, ומעלה מתח אישי וארוטי לצד דיון בזהות ובאמנות.

רחוב החבשים – אתיופיה בלב ירושלים רחוב החבשים מופיע בסיפור כמוקד תרבותי ייחודי. שחר נוגע בקהילה האתיופית לא כ"אחרת", אלא כחלק מהמרקם הירושלמי. הנזירים החבשיים, הכנסייה, התפילות עם תופי טמטם וחליצת הנעליים – כל אלה נשזרים בעיר הקדושה כחלק מהנוף המקומי. בכך מדגיש שחר את הרב־קוליות של ירושלים, עיר של יהודים, נוצרים, עולים ותושבים ותיקים.

העיר החדשה – בין מסורת להתחדשות עם השנים ירושלים מתפתחת והופכת לעיר מודרנית. שחר מצליח ללכוד את רגעי המעבר – מהיישוב הישן לעיר של מדינת ישראל. הסיפורים מתארים לא רק מאבקים בזהות, אלא גם שיתופי פעולה, עימותים ותהליכי השתלבות. "הרופא מרחוב החבשים" מייצג את רוח יצירתו של שחר – עיר המורכבת משכבות של עבר והווה, חיבורים וקרעים, חיפוש אחר זהות והכרה בשורשים. דרך סיפור אישי לכאורה, מצליח שחר להציג את ירושלים כמרחב אנושי ואוניברסלי. יצירתו זיכתה אותו בפרס "מדיסיס" בצרפת, אך בישראל הוא נצרב בתודעה בעיקר כמחבר "היכל הכלים השבורים".