תערוכות נוספות - "הכפר האולימפי": רותי הלביץ כהן, אוצרת שרי גולן, וקיר אומנית "חשופות לקריסה", עטר רבינא. אוצרת קרני ברזילי. בתערוכה "עבודת שדה", מוצג גן קלוע בטכניקת ראטן מסורתית שנוצר על-ידי מיטל כץ מינרבו ועוזרות טכניות. הוא מראה את ההתייחסות האישית שלה לפיסת היסטוריה מרתקת הקשורה לפרויקט שנוסד על-ידי חנה מייזל שוחט בשנת 1911 - חוות נשים ללימודי החקלאות, על שפת הכנרת. בין התלמידות שלמדו שם היו גם רחל המשוררת ואחותה שושנה, לצידן של עוד נשים עצמאיות ופורצות דרך, ביניהן ממייסדות עין חרוד. לכל אחת מעלמות אלה יש רקורד מכובד הקשור לביסוס מעמד האישה השווה והעצמאית ולתולדות ההתיישבות בארץ. ההיסטוריה דחקה את זכרן לקרן זווית ורק בזכות תערוכת המולטי מדיה של מיטל מינרבו והאוצרות של דרורית גור אריה, היותן ופעילותן זכו לתחייה מחודשת.

במרכז החלל בו מוצגת התערוכה ניצבים ספסל, עצים, פרחים, ופירות בצורות דימיוניות ("ניאו בוטניקה"), שנקלעו בטכניקת ראטן. מפות מצוירות שמונחות על הרצפה ביניהם, צוירו בהשראת תוכניות שהתוו בידי אדריכליות נוף וגנים אירופיות כמו גרטרוד ג'קיל, ומעלות את זכרן ותרומתן. נשים עצמאיות, בעלות מקצוע שתכננו גנים למקומות שונים בארץ "המתכתבים עם חזון ערי הגנים בישראל", ביניהן רמת גן - עיר הגנים". על הקירות תלויים צילומים של פרחים דימיוניים העשויים מרוטן, המוקדשים לכל אחת מהתלמידות שהיו בחוות העלמות. ליד כל צילום יש הסבר מפורט הכולל את שם התלמידה ואת הסיפור האישי שלה. ליד הצילום המוקדש לרחל המשוררת לדוגמה כתוב: בלובשטיין רחל (רחל המשוררת) (1931-1890) - חלוצה ומשוררת. נולדה בליטא, עלתה ב-1909, מראשונות החניכות בחוות העלמות בכינרת. ליד הצילום המוקדש לאחותה כתוב: בלובשטיין שושנה (1975-1889) - חלוצה וסופרת. נולדה בליטא ועלתה ב-1909, מראשונות החניכות בחוות העלמות בכינרת. דוגמה אקרעית נוספת מתוך שלל הצילומים - בסביץ' ליליה (1980-1890) - חלוצה. נולדה באוקראינה, עלתה ב-1923, חברת קיבוץ עין חרוד וממוביליו. עבדה במכבסה ובמשתלה. חברת מערכת עיתון דבר הפועלת. במרכז עבודת סאונד מקורית של בניה רכס, בה מושמעות הקלטות של קטעי שיחות בין העלמות, בעיקר בעין חרוד, והקראה מיומנים המדגימים את "התנגדותן למבט הגברי והניסיון להסליל אותן לתחומי עבודה מסורתיים."

התערוכה "בצלמה ובדמותה" מאוסף צילה ירון ובאוצרותה של שרי גולן מציגה אוסף נדיר ומלא אהבה לאומנות ישראלית ולאומנים עצמם, שמסודר בתחכום וברגישות. (ראה כתבה מפורטת שלי על התערוכה בניוז 1, מחלקה ראשונה, מתאריך 29.7.25). תערוכה מרשימה מאוד היא תערוכתה של רותי הלביץ כהן תחת הכותר "הכפר האולימפי". התערוכה מעלה את זכרון האירוע הטרגי והטראומטי של הרג הספורטאים בכפר האולימפי בגרמניה. הכפר האולימפי הוקם בשנת 1936 לקראת אולימפיאדת ברלין ושימש לאימונים של ספורטאים (גברים) מארצות שונות. היטלר שינה את יעודו לאחר סיום המשחקים והפך אותו למחנה אימונים צבאי. בתערוכה יוצרת האמנית על גבי "רדי מייד"² כרזות גדולות ממדים עם צילומים אותנטיים המתעדים את הכפר האולימפי בתחילת דרכו. הן ניתנו לאמנית על-ידי אמן והיסטוריון גרמני בשם יאן ביסוביץ, שחוקר את תולדות הכפר האולימפי ומקים בו, בימים אלה, ארכיון היסטורי. מכיוון שהצלמים שצילמו את הצילומים המודפסים על הכרזות, אנונימיים, שילבה האומנית, בפינה הימנית התחתונה של הכרזות את שם ההוצאה שהדפיסה את הכרזות. על גביהן, הדביקה, ציירה רשמה דימויים וסמלים, כמו נרות, הקשורים לעולמה הפרטי ולסיפורי המיתולוגיה ויצרה קולאג'ים ענקיים מרשימים במיוחד. שילובים אלה המתכתבים עם רעיון ה"שלישיות"³, פותחים אפשרויות בלתי רגילות, מעוררים סקרנות ופליאה ויוצרים חוויה חזותית יוצאת דופן.

בתערוכה "לכי לך" מפגישה האוצרת דינה יקרסון שלוש אומניות שבמציאות לא נפגשו אף פעם. אלכסנדרה פרגל (1984-1907), שנולדה ברוסיה ונדדה במקומות שונים, אן בן אור שנולדה בשנת 1965 בבלגיה ועלתה ארצה, ואלינה אורלוב אמנית וידאו ילידת מוסקוה (1960), שחיה היום במונטראול שבקנדה. החוט המקשר ביניהם היא חווית הפליטות. מכאן גם שם התערוכה "לך לך", המעלה את הציווי המקראי לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". האומניות שעוברות ממקום למקום חוות את חווית התלישות ומתוך חוויה זו יוצרות את אומנותן. עבודותיה של פרגל מהוות את לב התערוכה הן מאוספי צטלין וגאוכמן, שנתרמו לרמת גן, ומהוות חלק מהאוסף הקבוע של המוזאון. האמנית היא בתה מנישואים ראשונים של בעלת האוסף ונפגשה משחר ילדותה עם אומנים רבים. לימים פיתחה גוף עבודות ייחודי משלה הכולל ציורי טבע, דומם, דמויות, וסצינות דימיונית. מהציורים עולה השבריריות של קיומנו כבני אנוש. האוצרת מצליבה עבודותיהן של אומניות שלא הכירו זו את זו ולא נפגשו מעולם. העבודות של אן בן אור דומות להפליא ליצירותיה של אלכסנדרה פרגל מבחינת הצבעוניות, הקומפוזיציה ומכלול הנושאים בהם היא עוסקת. עבודת הווידאו של אלינה אורלוב מעלה את נושא הבדידות ועירוב זהויות, דרך ריקוד של הרקדנית ילידת רוסיה, העוברת דרך זהות אמריקנית, רוסית לייצוגים סוריאליסטיים. קיר אומנית תחת הכותר "חשופות לקריסה" של עטר רבינא, מקבל את פני הבאים לאשכול התערוכות החדש במוזאון. הן נובעות "מהתבוננות פנימית, במגבלות הגוף ובשברונות הלב. "ניכרת השפעת אירועי השביעי לאוקטובר 2023. גם בדימוי האיברים המפוזרים במקומות שונים וגם בעובדה שמאז האירועים מופיעים בעבודותיה לוחות גבס שבורים עליהם היא מציירת. חומר המשמש לבנייה ואמור לסמן גבול יציב ובטוח אך בעצם שברירי. העוצמה העולה מהעבודות נובעת, בין היתר, מהקומפוזיציה הדרמטית כשהאלמנטים המצוירים על פני כל שטח העבודות משדרים מצד אחד שבר ופיצול ומצד שני חוסן. אשכול מעניין, מהנה ומלמד של תערוכות המציג היסטוריה מחודשת מזווית ראיה נשית ואישית. התערוכות נוצרו מתוך רצון להטביע חותם ולהעלות מנבכי השכחה, בדרך נכונה או בידיונית, דמויות עלומות ובכך להעשיר את מארג התרבות המקומית.

1. כמו לדוגמה בסיפור על מעשיו של רבי שמעון בר יוחאי עם צאתו מהמערה בה הסתתר במשך שלושים שנה, הגירסה הבבלית שונה לחלוטין מהגירסה הארץ ישראלית. 2. שימוש בחומרים שנלקחו מהמציאות ושימוש בהם בהקשר שונה. 3. רעיון השלישיות מתאר את האפשרות ליצירת מרחב שלישי בין מטפל ומטופל בו אין יותר "אני" ו"אתה" אלא מרחב משותף. הנושא מועלה לדוגמה בכתבי הפסיכואנליטיקאית ג'סיקה בנימין.