טעות נאיבית ולא אופיינית של בנימין נתניהו באופן ההתנסחות על הצורך של ישראל להפוך למשק בעל מאפיינים אוטרקיים, ו"להיות גם אתונה וגם סופר-ספרטה".
בגדול, רה"מ חזר על מסקנה שנמצאת כמעט בקונצנזוס מאז פתיחת המלחמה: ישראל חייבת לצמצם ככל שניתן (לבטל לגמרי אי-אפשר) את התלות שלה בארה"ב ובמדינות זרות בכל מה שקשור לחימושים. זה אומר להשקיע הרבה ממון לא רק בפיתוחים "סקסיים" של טכנולוגיות מתקדמות, אלא גם בדברים האפורים כמו קווי ייצור לפגזים, טנקים, חלקי חילוף וכדומה.
בעולם המשתנה של היום, שבו אירופה מצויה בתהליך התחמשות שכמוהו לא היה מאז מלחמת העולם השנייה (גרמניה לבדה הודיעה שתשקיע כ-100 מיליארד דולר בהתעצמות צבאית), יש בכך גם הזדמנות כלכלית לא מבוטלת, כי הדרישה למוצרים הצבאיים האלה בשיאה (מחיריהם של פגזים ארטילריים ופגזי טנקים, למשל, זינקו בטירוף מאז פרוץ המלחמה באוקראינה).
משום מה, נתניהו בחר להציג את המציאות הזו, שיש בה הזדמנויות גדולות לצד אתגרים לא פשוטים, באופן קודר יחסית. אל מול תקשורת שרק מחפשת את הסנסציה, את הרע ואת השלילי, זו טעות לא אופיינית של ראש הממשלה, שאמר את האמת אבל עטף אותה בעטיפה שחורה.