נאומו האחרון של ראש הממשלה הציב חזון חדש למדינה: להפוך ל"ספרטה". לכאורה מדובר בסיסמה רטורית, אך מאחוריה מסתתרת סכנה ממשית, שינוי עמוק בתפיסת הזהות הישראלית.
ספרטה הייתה חברה שנבנתה על לוחמנות טוטלית, משטר קשוח, והיעדר חירות אזרחית. אם זהו הכיוון שאליו מצביע בנימין נתניהו, הרי שאין מדובר עוד בוויכוח פוליטי רגיל, אלא במפנה היסטורי: מהחברה הישראלית החופשית אל עבר מודל של מדינה מגויסת, שבה הכוח הצבאי מכתיב את הערכים.
השאלה איננה רק ביטחונית, אלא מוסרית וחברתית: האם נוותר על תרבות, על פלורליזם ועל החירות האישית לטובת אידיאל של עוצמה מתמדת? האם נלך שבי אחר חזון שמבטיח ביטחון אך עלול לגבות מחיר של אובדן החופש?
דווקא בימים של חוסר ודאות ביטחונית ופוליטית, נדרשת זהירות יתרה. אסור לנו לשכוח שהצבא נועד להגן על הדמוקרטיה, לא להחליף אותה. זמיר, האם לפקד על צבא ספרטה נבחרת, או להציב בראש מעייניך את ישראל כמדינה דמוקרטית? האם עולמנו עומד להשתנות?