נבצרותו אינה עניין של הימים האחרונים. היא עובדה מוגמרת, ממאירה, המכרסמת בנו מזה שנים. הוא פירק בשיטתיות את מוסדות המדינה, התיש עד דק את שומרי הסף וריסק את האמון הציבורי בהם. הוא טיפח תרבות של רדיפה, וגרם לנאמני הממלכה להרגיש כנגועים במחלה אוטואימונית קטלנית, שבה הגוף קורע את בשרו שלו. נבצרותו זועקת מכל החלטה, מכל מילה, מכל שתיקה. אדם במצבו אינו כשיר, אינו מסוגל, ומהווה סכנה מוחשית בניהול מלחמה. הוא אינו יכול להוביל אותנו לשלום, ואף לא להפסקת אש ראויה שתסיים את המלחמה הזו, אשר כפי שכתב המשורר (יהודה עמיחי), "אף פעם לא די לה", והיא אינה "במקום אחר", אלא כאן, בביתנו המדמם מאז שבעה באוקטובר 2023. כשירותו התפוגגה. הוא אינו ראוי עוד לתפקידו. זוהי אמת שכולם, כולל האדוקים שבמאמיניו, יודעים היטב. בחדרי חדרים, ברגעי כנות נדירים עם עצמם, גם הם מודים בפה מלא או במחנק גרון: האיש אינו כשיר. המשך כהונתו הוא עדות לכשל מוסרי קולקטיבי. בהיעדר מנגנון פוליטי מתפקד, ונוכח שתיקת נבחרי הציבור, האחריות ההיסטורית נופלת על כתפי בית המשפט העליון. זו אינה עוד שאלה משפטית צרה, אלא צו חירום לאומי. הוא חצה כל קו אדום, מוסרי וערכי. אומה שלמה עומדת פצועה, "קרועת לב אך נושמת" (נתן אלתרמן), ומחכה למוצא. על בית המשפט לספק אותו. זהו אבסורד קטלני. אדם מנותק, השרוי בבועה אטומה שיצר לעצמו, דובר שפה אורווליאנית שבה מלחמה היא שלום ושקר הוא אמת; אדם שאי יציבותו, הקוגניטיבית והנפשית, גלויה לעין כל, לא יכול להמשיך ולהחזיק בידיו את ההחלטה מן המעלה העליונה - מי לחיים ומי למוות. כיצד אנו מאפשרים זאת? כיצד אנו, כחברה, משקיפים מן הצד בעודו שולט בנו כעריץ, רומס כל ביקורת, בז לכל מוסד, ולא נותן דין וחשבון לאיש? שתיקתנו היא הדלק המניע את מכונת הטירוף הזו. מסדרונות הכנסת אינם יכולים להישאר אילמים. שתיקתם של חברי הקואליציה והאופוזיציה היא אות קלון היסטורי. חובתכם המוסרית והלאומית היא לזעוק את האמת: יש להוציאו לנבצרות. מיד. כל שעה, כל דקה נוספת שלו בלשכת ראש הממשלה, מעמיקה את הבור שנפער תחת רגלינו. הנזק לביטחון, לחוסן הלאומי, ללכידות החברתית ולעצם קיומנו הוא עצום וייתכן שכבר הפך בלתי הפיך. האיש שהיה אמור להנהיג את המדינה הפך לאיום הקיומי הגדול ביותר המרחף מעליה. יש לקרוע את מסך הפחד. חובה להפסיק לחשוש ממנו, מצלליותיו ומנאמניו. יש להשמיע קול צלול וברור בכיכרות, בכנסת ובבית הנשיא: צא! זמנך עבר. הנח למדינת ישראל להציל את עצמה מפניך. הנח לנו להתחיל את מסע השיקום הארוך והכואב. עת צרה היא ליעקב, ואתה אינך המזור, אתה חלק מהמכה. יש לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי. ויפה שעה אחת קודם - כלומר עכשיו.