מה אם הייתי מספר לכם שמי שהיום מחלק תקציבים וקצבאות למשתמטים, מי שהיום מגביל את היבוא ומוליך את מדינת ישראל למשק סגור וצניחה כלכלית, היה בעבר אחד משרי האוצר הכי ליברליים של מדינת ישראל? כן כן, שר אוצר שלא נכנע למשתמטים ובטלנים, שר אוצר שיישם מדיניות ימין כלכלית בלתי מתפשרת והביא את מדינת ישראל לצמיחה כלכלית. בשנת 2003, בנימין נתניהו, שר האוצר של ממשלת שרון השנייה, הצליח לעשות את הכמעט בלתי יאמן. הוא נכנס לתפקידו כשמדינת ישראל במצב כלכלי בעייתי מאוד - כלכלת מלחמה של מדינה מותשת מטרור, משתי אינתיפאדות וממבצעים צבאיים, והצליח להוציא את ישראל מהבור בעזרת מהלכים אמיצים. אל מול הלחצים והאיומים של ועדי העובדים, המועצות הסוציאליסטיות והעסקנים החרדים - הוא קיצץ בהוצאות הממשלה, הפריט חברות ממשלתיות וחתך בקצבאות של משתמטים שהעדיפו ללמוד בישיבות על חשבון משלם המיסים הישראלי, במקום לעבוד. "צריך לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה..." הוא אמר, והבהיר לעסקני המשתמטים שאי אפשר להמשיך לזרוק כספים ממשלתיים לבור שלא גדל בו דבר. "האיש הרזה - המגזר הפרטי, לא יכול להמשיך לשאת על גבו את האיש השמן - המגזר הציבורי, שרק הולך וגדל", הוא הוסיף. מדינה צריכה לחתוך בהוצאות שלה, לפזר פחות כספים ולהשאיר יותר כסף בכיסם של האזרחים.

מה קרה לנתניהו של 2003?

מאז עברו הרבה מים בנהר. אוכלוסיית המשתמטים שמקבלים "קצבאות בטלנים" גדלה לאין שיעור - וכך התחזקו בהתאם גם הנציגים שלהם בכנסת, וכוחם בקואליציה של נתניהו גדל. במקביל, הוועדים והמועצות הסוציאליסטיות הגבירו את השפעתם בפריימריז של מפלגת הליכוד, וכיום הם מהווים את כרטיס הכניסה לכנסת עבור כמה מהח"כים והשרים החזקים בליכוד. כתוצאה מכך הפכה המדיניות הכלכלית של ממשלות נתניהו בזו אחר זו למדיניות של סחטנות כלכלית והמשק הלך ונסגר. נתניהו ושרי האוצר שלו עצרו הפרטות, הגבילו את היבוא, העלו מחירים, והעמיסו ביורוקרטיה כבדה על הסחר החופשי. למהלכים הללו התווספו תקציבים מנופחים למשתמטים וקצבאות אינסופיות לבטלנים שרק הגדילו את ה"איש השמן". בקיצור, נתניהו זרק את המורשת שלו לפח - לא ימין כלכלי וליברלי, כי אם שמאל סוציאליסטי. מאז הקדנציה של נתניהו ב-2003 היה רק שר אוצר ליברלי אחד שיישם מדיניות של ימין כלכלי. בתקופת ממשלת בנט-לפיד, אחרי שלוש שנים בלי תקציב, עמל שר האוצר דאז אביגדור ליברמן על התקציב הליברלי ביותר שידעה מדינת ישראל. הוא פתח את השוק הישראלי ליבוא מחו"ל של מוצרים רבים - מוצרי חלב קשים ורכים, תמרוקים, פירות ומכשירי חשמל, שמן זית ודבש, מה שהוריד באופן מתמשך את המחירים של סל הצריכה הבסיסי לכל משפחה בישראל. לאחר מכן הוא חתך בהוצאות מיותרות של הממשלה, סגר גירעון של 140 מיליארד שקלים והשאיר עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים! לצערנו, ממשלת נתניהו שהחליפה את ממשלת השינוי, החליטה להחזיר את מדינת ישראל כמה עשורים אחורה. היא ביטלה את הרפורמות של ליברמן ביבוא, צמצמה משמעותית את התחרות בענפים רבים, פיזרה 5.4 מיליארד שקלים למשתמטים והעבירה עוד 1.6 מיליארד שקלים מכספי משלם המיסים הישראלי - לטובת ה"סיוע" ההומניטרי לעזה, סיוע שהגיע ישר לידי חמאס. בעוד שבממשלה הקודמת כיהנו 28 שרים, בממשלה הנוכחית מכהנים 33 שרים בעשרות רבות של משרדים ומנהלות שונות. על כל אלו ניתן היה וכדאי היה לוותר כדי לקצץ בהוצאות הממשלתיות. אבל נתניהו של 2003 הוא לא נתניהו של 2025. נתניהו של 2003 לא נכנע ללחצים של עסקנים, ועדים וביורוקרטיה - נתניהו של 2025 כבר לא יכול להגיד "לא" למשתמטים החרדים ולוועדים החזקים בליכוד. נתניהו של 2003 האמין בשוק החופשי - נתניהו של 2025 מטפח פה כלכלה אוטרקית. נתניהו של 2003 הוא נתניהו ימני וליברלי, נתניהו של 2025 הוא שמאלני וסוציאליסטי.