בשבוע שעבר, בפעם המי-יודע-כמה, האריך שופט בית המשפט המחוזי את המגבלות על אוריך, ואסר עליו לחזור לעבודתו בלשכת נתניהו ל-60 יום נוספים, תוך שהוא הופך את החלטת נשיא בית משפט השלום השופט מזרחי בעניין. יש לי את הדעה הכללית שלי על פרשת קטרגייט, ואני קורא באופן שוטף את ההחלטות והיפוכן, אבל לא מתייחס אליהן במפורט כי באמת חסר הרבה מאוד מידע. אבל בהחלטה הזו קראתי משהו שהוא כל-כך מקומם מבחינה לוגית פשוטה ובלי קשר לשאר פרטי הפרשה, שנראה לי חשוב להתייחס. בקטע המצורף כאן אומר לנו השופט מיכליס כך: עוד ראיה למסוכנות הנשקפת מאוריך, אם יחזור לעבוד בלשכה, היא עמדתו של אוריך לפיה לא היה במעשיו משום עבירה. ולכן הוא עלול לחזור עליהן. כלומר, משום שאוריך טוען שמעשיו לא היוו עבירה (למשל, משום שהוא לא ראה בעצמו עובד מדינה, או לא ראה בקטר מדינת אויב, או מה שזה לא יהיה), אז יש "חשש מוגבר", לא פחות, שיחזור עליהם גם היום - אחרי שכבר במשך חודשים הוא נעצר ונחקר וברור לו לגמרי שהמשטרה והפרקליטות דווקא חושבים שהמעשים שלו היוו עבירות פליליות חמורות. וזה, תסלחו לי, טיעון מטומטם בצורה יוצאת דופן, גם בלי להתייחס לכל שאר החלקים בהחלטותיו של מיכליס, כאן ובהחלטות קודמות, שעוררו אצלי כבר לא מעט תמיהות.