כוח אמיתי אינו נמדד בהצגת עליונות או ברעש של החלטות דרמטיות, אלא ביכולת לרסן את האגו ולפעול מתוך אחריות. כפי שאמר הדלאי לאמה: "כוח אמיתי נמדד ביכולת לרסן את האגו, לא בהפעלתו. "מנהיג שמונע מאגו - מישהו שמרים את קולו הראשון רק כדי להוכיח צדקתו - כבר הפסיד עוד לפני שהמאבק החל. זבנג וגמרנו נראה גדול, אבל אחריו נשאר רק חלל ריק."
מבצעים והחלטות - בין אם ביטחוניים ובין אם ארגוניים - מדגימים זאת היטב. ההבדל בין הצלחה לכישלון אינו תמיד בתוצאה המיידית, אלא ביכולת לשלוט בכוח, להקשיב לייעוץ ולפעול מתוך שיקול דעת. מנהיגות שמאזנת בין עוצמה לאחריות בונה אמון ומותירה מורשת. היא אינה נוצרת מהצגת כוח רגעית - זבנג וגמרנו שמרתק את העולם לרגע - אלא מהיכולת להקשיב, לשקול, ולהתמיד.
דוגמה קיצונית לכך היא מבצע דוחה: במקום לחזק הרתעה או להשיג מטרה אסטרטגית, קיבלנו מהלך תיאטרלי. כל העולם הביט - לא בהערכה, אלא בפליאה. התוצאה: אויבים חדשים, תחושת ייאוש, ישראל כשחקן משנה במקום כקובעת. מי שחיפש מסר מדיני - לא מצא; מי שחיפש מסר ביטחוני - לא מצא. רק זבנג וגמרנו ריק.
גם מניסיוני האישי, כיו"ר לשעבר של אכלני יתר אנונימיים, למדתי שהמנהיג האמיץ אינו זה שמנופף בכוח אלא זה שמקשיב, שוקל ומשלב רעיונות. ההשפעה האמיתית מגיעה למי שיודע לשלוט באגו, לפעול מתוך אחריות ולבנות יציבות מתמשכת - לא למי שמסתמך על זבנג וגמרנו רגעי.
המסר ברור: מנהיגות אפקטיבית דורשת שילוב בין כוח לריסון, בין עוצמה לענווה. פתרונות מהירים, זבנג וגמרנו, מפסידים את המחר. ביטחון לא נבנה בכותרת רועשת, הרתעה אינה נוצרת מהצגה רגעית - אלא מהתמדה, שיקול דעת ואסטרטגיה אמיתית.
בחגי תשרי, כשאנו בוחנים את מעשינו ואת מעשי הציבור, כדאי לזכור: כשאנחנו מנסים להיראות חזקים במקום להיות חזקים באמת אנחנו נשארים על קו הזינוק, בעוד החיים רצים קדימה. החיים, ובטח במזרח התיכון, מחכים למי שרץ לטווח רחוק, למי שמבין שהמנהיגות האמיתית אינה זבנג וגמרנו - אלא מחשבה עמוקה, אחריות ושיקול דעת.
ובקשר לתפילה - כשאנו עומדים בכותל, מקווים ומתחננים, כדאי שנבקש אחריות לפעול מתוך חכמה ואומץ לב לבנות עתיד יציב - כי תפילה אמיתית מלווה את המעשים האמיתיים, ולא מחליפה אותם.