אינני מכיר את זיני, וכנראה גם לא אכיר אותו. מהדברים שפורסמו, ניתן להסיק, שמדובר באיש או אישיות בעייתית. אינני יודע אם יש קשר בין הדברים שמתארים אותו כמשיחי לבינו. זה ממש לא מעניין. אמונתו, אחריותו. דברים שנקשרו אליו יכולים להיות אמיתיים, או ממש לא, זה אינו משנה. אבל אני מתבונן על עובדות ורואה: עובדה, שלדעתי אינה עומדת בקנה מידה עם מי שאני מצפה שיהיה ראש אחד הארגונים החשובים במדינה: א) כחייל, אומנם בדרגת אלוף, הוא היה אמור לבקש מהרמטכ"ל אישור להתראיין על-ידי ראש הממשלה. הוא לא עשה זאת. ברור שמדובר בעבירה כפולה:

• 1) ראש הממשלה היה אמור לפנות לרמטכ"ל ולהודיע או לבקש ממנו אישור לראיין את זיני.
  2) זיני היה חייב לבקש ממפקדו, מהרמטכ"ל, אישור ללכת לאותו ראיון עם ראש הממשלה.
  שני פרמטרים בסיסיים שנראה שנעלמו מעיניו.

ב) מעבר לפן הפורמלי-משמעתי, עצם המעשה מצביע על ליקוי חמור בהבנת המשמעות של שירות בצבא במדינה דמוקרטית. המושג "כפוף לחוק" איננו ביטוי ריק, זהו יסוד בסיסי של שלטון החוק, שבו איש צבא, קל וחומר בדרג פיקודי בכיר, אינו פועל על-פי רצונו, ואינו משמש כלי משחק בידי פוליטיקאים. ג) כאשר קצין בכיר עוקף את שרשרת הפיקוד, הוא לא רק מבצע עבירה משמעתית אלא מערער את יסוד האמון בצבא כולו. האזרח הפשוט מצפה שהמדים יגנו על מקצועיות ואובייקטיביות, ולא יהפכו לחלק מתרגיל פוליטי או משיחי. ד.) ההתנהלות הזו מעמידה שתי סכנות: האחת פנימית, פירוק המשמעת והיררכיית הפיקוד בצה"ל; והשנייה חיצונית, פגיעה חמורה בלגיטימציה הציבורית של הצבא כגוף ממלכתי. ברגע שהצבא נתפס כמשרת אג'נדה פרטית או אמונית, ולא את המדינה כולה, נגרם נזק שיקשה מאוד לתקן. ו) ולבסוף, אי-אפשר להתעלם מן העובדה שזיני הודח מן הצבא. עצם ההדחה היא אות קלון המעיד יותר מכל על אופיו הציבורי והפיקודי (שם זין?) בצבא שבו ערכי המשמעת והאחריות הם נשמת אפו, מי שמגיע עד כדי סילוק מהשורות נושא עימו כתם שלא ניתן לטשטש. נ.ב. מה ההבדל בין המינוי הזה למינויה של השרה מאי גולן, ותגובתו של רה"מ להתנהגותה בבית המשפט, לגביה, ויתרה מזו לגבי אימה? אנא אנו באים.