גדעון גרץ פסל ישראלי-איטלקי, יליד תל אביב שלחם בפלמ"ח והפך לפסל בינלאומי בעל שם, שפסליו מוצגים במוזאונים ובאתרים ציבוריים ברחבי העולם, נפטר לפני כשלושה חודשים ביוני 2025 בפיאזולה סמוך לפירנצה, באיטליה שם התגורר. בן 96 היה במותו. דבר מותו של הפסל הבינלאומי, ככל הידוע לי, כמעט ולא פורסם בתקשורת הישראלית, אם בכלל. אחד ממכריו של גדעון גרץ שלח לי את הידיעה על מותו.
פסליו של גרץ מוצבים, בין היתר במקומות ציבוריים בערים מרכזיות ובהן: ציריך, דטרויט, ניו-יורק, לוס אנג'לס, שיקגו וברלין. בין עבודותיו הבולטות בישראל: הפסל "האור הפנימי" בקמפוס מכון ויצמן, הפסל "קשר גורדי" המוצב בשדרות בן-גוריון בתל אביב, מול "בית איילה" והפסל "שלהבת עציוני" בירושלים, שהוקם לזכר לוחמי חטיבת עציוני.
פרקי חייו ומשפחתו
פרשת חייו של גדעון גרץ סוערת, מלאת עלילות והרפתקאות. הוא נולד בתל אביב בשנת 1929. סנדקו, כך מספרים, היה לא אחר מאשר מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון של תל אביב. אביו, היינץ רודולף גרץ, שעלה לארץ בשנת 1925 מגרמניה, היה שותפם של מאיר דיזנגוף ומאיר אריסון (אבא של טדי אריסון) בבעלות על חברת הספנות מ. דיזנגוף ושות' ושמו קשור בהתפתחות ותולדות הצי המסחרי הישראלי .
אמו של גדעון, רחל גרץ לבית משפחת בן-טובים, ילידת ירושלים, הייתה בתם של שמואל בן-טובים איש עסקים ובעל בתי מרקחת בירושלים ושל רשל בת למשפחה ברמן בעלת המאפייה המפורסמת בירושלים. דודתו של גדעון, אחות אמו רחל, איילה זקס-אברמוב הייתה הייתה אספנית אומנות בעלת שם.
לוחם פלמ"ח
בנעוריו היה גדעון גרץ חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". בראשית שנות ה-40 בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה חניך בחברת הילדים בבית אלפא ולמד במוסד החינוכי של הקיבוץ. לאחר שעזב את בית אלפא שהה כשנה בחברת הנוער בקיבוץ נגבה. בשנת 1946 התקבל לבית-הספר החקלאי מקווה-ישראל. בראשית שנת 1948, התגייס לשורות הפלמ"ח יחד עם חבריו מחיפה, שהיוו את הכשרת כפר-מנחם. על-פי הנכתב באתר הפלמ"ח גדעון שירת בפלוגה ד' של הגדוד החמישי בחטיבת הראל, והשתתף בקרב על שועפת ובקרב על שיח-ג'ראח. במהלך הקרב על כיבוש בית נששיבי, נפצע ברגלו ופונה לבית החולים הדסה הר-הצופים. בתחילת שנת 1949 השתחרר משירותו והיה ממקימי קיבוץ רבידים אולם כעבור תקופת קצרה עזב את הקיבוץ.
הוחזק עם חברתו בשבי בכלא "אל מאזה" בדמשק
גדעון גרץ עלה לכותרות עוד בתחילת שנות ה-50 כאשר בקיץ 1951 בהיותו בן 21 חצה במסגרת טיול פרטי באזור תל-אל-קאדי (תל דן) את הגבול עם סוריה יחד עם חברתו מרים פראושטטר (20) תלמידת "סמינר הקיבוצים", מתל אביב. (ולימים מרים רוזן, אשת חינוך, חברת קיבוץ שריד). השניים נתפסו על-ידי כפריים סוריים בחצותם את הגבול שהיה אז לא מסומן דיו, הועברו לצבא הסורי והוחזקו בשבי בכלא "אל מאזה" בדמשק. גדעון נפצע ברגלו בעת שנשבה על-ידי הכפריים הסוריים וטופל על-ידי רופא בכלא הסורי. גדעון ומרים הוחזרו לישראל בחודש פברואר 1952 לאחר כחצי שנה בשבי הסורי תודות ללחץ מצד ישראל לשחרורם. בתמורה להחזרת השבויים הישראלים החזירה ישראל לסוריה דרך גשר בנות יעקב שישה מלחים וספינה סורית שנתפסו בראש הנקרה.