משיבים מלחמה שערה

משהו מעניין מאוד קורה בארה"ב מאז הרצח - ההוצאה להורג - של צ׳רלי קירק: הקונסרבטיבים (בעיקרם נוצרים) שעד כה הפנו את הלחי השנייה וסבלו בשקט את כל הנאצות, הקללות והמעשים הנבזים נגדם אומרים "עד כה, ולא יהיה יותר." הדמוקרטים לא רגילים לתגובה זו (או לתגובה כלשהי). עבורם, הכל מוצדק. להם מותר הכל, אך לצד השני אסור כל דבר. לכן הם מדברים על צנזורה ודיקטטורה, נאציזם ופאשיזם, סוף הדמוקרטיה ועוד כותרות שנשמעות מאוד מאיימות אך כמובן שאינן נכונות וודאי שאינן תואמות מציאות. הגיע הזמן להגיד בקול: "לא יותר, עד כאן, לא נסבול יותר את מעשיכם הפושעים." לאט-לאט נחשפים המהלכים של ארבע שנות ביידן, הכספים האדירים שהוזרמו לאפיקים קלוקלים והפיכת מערכות ממשלתיות למערכות התקפיות-לוחמות להשמדת יריבים פוליטיים והצד שאינו מסכים עם השליטים-הכל-יכולים. האם אנשים יתנו את הדין על מעשיהם? למי שמקווה שארה"ב תחלים ושהיסורים שסבלה לא יחזרו על עצמם ב-250 השנים הבאות, כדאי לוודא שאכן אנשים, גופים ומערכות ישלמו מחיר ממשי, כואב, שיצרב בזכרונם הקולקטיבי. במלחמת האור מול החושך, האור מרגיש תעוזה אחרי פחד משתק בן ארבע שנים. הטוב מנצח את הרע, וסוף כל סוף הוא מעז לעמוד קצת יותר זקוף.

חסידת אומות העולם

כתב לי עמית מצרפת שסבתא של אשתו הוכרה על-ידי יד ושם כחסידת אומות העולם. הוא מקווה, כך הוא מספר לי, לקחת את קונסטנטין בנו בן השבע לישראל, לשדרות חסידי אומות העולם, כשזה יגדל קצת. עניתי לו שכדאי להזכיר לנשיא שלו את מלחמת העולם השנייה ואת העובדה שבעוד אירופה כולה התגייסה להשמיד את היהודים כולם, היו מעט מאוד אנשים שידעו להבחין בין טוב לבין רע וסיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם להציל יהודים. בפולין, לדוגמה, אישה פולניה החביאה את אבי ואת דודי אחרי שהם הצליחו להמלט מגטו וארשה. בצרפת, פסטור בשם אנדרה טרוקמה הציל כחמשת אלפים יהודים. ברבות הימים הוא נשאל מדוע הוא עשה זאת והאם יעשה זאת שוב, שכן הוא סיכן את משפחתו ואת חיי הקהילה כולה אותה הוביל. פסטור טרוקמה השיר מבטו למצלמה ובכלל לא הבין את השאלה: זה הדבר הנכון לעשות הוא טען, כאילו זה מובן מאליו, בדיוק כמו התנ"ך שהחזיק בידיו. הוא ידע להבדיל בין מותר לאסור בפני האלוהים. אפילו האפיפיור והכנסייה הקתולית נכשלו במבחן זה. סיפרתי לו על ישראל בהווה, בה בין "נהר" הירדן לים התיכון, בין שפת ים הכנרת לים המלח, בין ארכיאולוגיה לחיי לילה בני ימינו, יש משהו לכל אחד. בביקורם העתידי בישראל הם יוכלו ללכת בדרכו האחרונה של אלוהיהם או בכנסית הקבר הקדוש, לבקר בהר-הבית שם היה בית המקדש הראשון והשני או ברחבי ירושלים בירת ישראל, שם הם יהיו קרובים ביותר לאלוהים, לראות ארץ חיה ונושמת ומתחדשת, ארץ שהיא כל הזמן הרה ויולדת, ארץ נפלאה שיוצרת ומחדשת. הבטחתי לו גם שזה ישמח אותי מאוד ללוות אותם בביקור בארץ, כשקונסטנטין יגיע לגיל המתאים, לראות במו עיניהם מה קורה כשאדם, כמו הסבתא-רבא שלו עושה את הדבר הנכון, באומץ ובעוז, בסיכון עצמי עצום. השפעה ממשיכה דור אחרי דור, והכל בגלל מעשה טוב אחד.

חלות לחגים

בקאלבר סיטי יש קמפוס בשם "בית תשובה" שם גרים אנשים המתמודדים עם התמכרות. התמכרות יכולה להיות לאלכוהול או סמים, לסקס, או לדברים רבים אחרים. בממוצע הנגמלים נמצאים בתוכנית כחצי שנה. חלקם נשאר אף יותר, ורבים חוזרים כחונכים ומדריכים אחרי שהם עצמם מבריאים. למרות השם היהודי, שמירת החגים היהודים, התפילות והמוזיקה, לא רק יהודים מטופלים שם. 138 מיטות, למעלה ממאה עובדים, מתמחים ומתנדבים, והיסטוריה של כמעט ארבעה עשורים. אנחנו מכירים את בית תשובה בשל החנויות שלהם - אנשים תורמים דברים מהבית והם מוכרים אותם. אך יש להם גם סוכנות פרסום, בית דפוס, מאפייה ועוד. לכבוד ראש השנה הזמנו את חלות "הזדמנות שניה" שהם אופים - חלה עם שמן זית מארץ ישראל, חלה עם תפוחים וקינמון וחלה עם שוקולד - וחילקנו אותן כמתנות לחג. הרב מרק והנרייטה שהקימו את הארגון עדיין פעילים. עבורי המסר שלהם פשוט: התמכרות זו מחלה שיכולה לפגוע בכל אחד ואחת מאיתנו. איש אינו חסין. תארו לעצמכם שזה בנכם או בתכם, או מישהו הקרוב ללבכם, ותבינו עד כמה חשוב לא לפול במלכודת הסטיגמה. נהפוך הוא, שם החיים נוצרים מחדש, בעשייה, בתמיכה, בהכוונה, בתפילה, במוזיקה ובעזרה מקצועית. המצחיק הוא ששאלתי כל כך הרבה שאלות על החלות (הכל ענין אותי, מתחילת התהליך של לימוד הצוות, אפייה נסיונית טרם ערב החג, כל הרכיבים בהם הם משתמשים, לחלוקה לבית המזמינים) שהתקשרה אלי אשתו של ראש הארגון בשלוש השנים האחרונות, והחלה לספר לי על בית תשובה. צחקתי ועניתי לה שאני דווקא נחשפתי לפעילותם הברוכה לפני הרבה מאוד שנים, עת מישהי העובדת בקונסוליה הישראלית הזמינה נציגי תקשורת לבוא ולהיחשף לפעילותם. כן, זו בדיוק אותה קונסוליה שאיבדה את דרכה, מרוב חשיבות עצמית וחוסר הבנה מדוע הם בכלל כאן. אותה קונסוליה שאף פעם לא התייחסה לעיתונים המקומיים או למי שאינו מאוד מפורסם, ובחרה, בדרך פלא, תמיד לעמוד לצד הלא נכון (לדוגמה של נטלי פורטמן, או של מתמודדים לאוסקר עם סרטים ישראלים אנטי-ישראלים), ובכל זאת, בלי משים לב, מדי פעם בפעם במקום זרעי פורענות, הם עשו דברים טובים. הנה, הזמנה פשוטה של עובדת מקומית השאירה את חותמה והשפיעה למשך שנים רבות. פעם גם הייתה תרבות של הושטת יד לקהלים אחרים - נוצרים, לטינים ואחרים - באירוע של "פיאסטה שלום", אך גם שם נפלה שלהבת והכל הפך שבי לתחשיבים פוליטיים. במו ידם הדיפלומטים קטעו או זנחו תוכניות של שנים, קשרים שהוקמו בעמל רב, והגדיל לעשות אחד החוטבים שיצא להשמיד את מה שעשו אחרים כשהחליט: לא יהיה יותר, מלשון משפט שלמה: נחתוך את הילד - לא לך ולא לך! ובכל זאת, הזמנה פשוטה להכיר ארגון מקומי לא נשכחה.

שיעור בורסת היהלומים

לכבוד ראש השנה, שר האוצר הגיע לנאום בפני חברי הבורסה ליהלומים. נזכור שסחר ביהלומים מכניס למדינת ישראל הרבה מאוד כסף זר ותורם גם באופן עקיף בצורה מאוד משמעותית (ראו את כל גורדי השחקים ברמת גן וכל העסקים המושתתים עליהם). הגעתו של שר האוצר אינה דבר של מה בכך, ולנגד עיניו מטרה לסייע לענף, לקדם ביטול או הפחתת המכסים על-ידי ארה"ב, להפחית את המיסוי ולהקל את הרגולציה. אך בארץ, במקום לשמוח על מה שיש, צריך לרטון ולמצוא טעם לפגם. במקום לראות את חצי הכוס המלאה ולהיות אסירי תודה על כך, התכוננו חלק מחברי הבורסה להפריע, להפגין, לקלל את השר, לאיים ועוד - כפי שעושים באופן קבוע בארץ, בין על-ידי חסימת כבישים, הבערת צמיגים, הפגנות מול בתיהם ומשפחותיהם של נבחרי הציבור וכו׳. (לא רק בארץ, האיסלאמיסטים ובני בריתם מומחים בכך.) נשיא הבורסה שלח הזמנה לכל החברים והדגיש: "מדובר בתקופה מאתגרת לבורסה, ואנו עושים מאמצים רבים מול השר כדי לעזור לענף ולעמוד לצידו ... הענף נמצא במשבר קיומי. כשמדובר בהישרדות של אלפי משפחות, אנחנו נעשה הכל כדי להציל את התעשיה ... הבורסה אינה מוסד פוליטי ולא מתערבת בפוליטיקה. גם אם יש חילוקי דעות פוליטיים - זה לא הזמן ולא המקום. מי שיפעל מטעמים פוליטיים כנגד האינטרס של חברי הבורסה פוגע בכלל חבריה. אנו מתעסקים באופן מקצועי בלבד: לֹהציל את ענף היהלומים ולרתום את הממשלה לעזור לנו במשבר הכלכלי. זוהי אחריותנו המקצועית." יבוא יום וצריך יהיה ללמוד דברים אלו בקורסים מתקדמים באוניברסיטאות להשכלה גבוהה בארץ. אני זוכר ביקור בבורסה אליה הוזמנו חברי התקשורת הזרה בישראל. למרות שעברו השנים, אלו לא היהלומים המלוטשים ונצנוצם באור יקרות שהלהיבו אותי, כי אם ההשקעה של הבורסה שמכירה בחשיבות יצירת וביסוס יחסי ציבור וקשרי חוץ אם ברצונה לשרוד בעולם בו ממש לא אוהבים אותנו (בלשון המעטה) ומאשימים אותנו מאז ומתמיד בעלילות דם למיניהן (יהודים עושקים, מרמים, גונבים, רוצחים, שותים דם ילדים, מפיצים מחלות ועוד). אילו רק הייתה אותה גישה בדיוק מיושמת בישראל כולה, מלשון: "מדובר בתקופה מאתגרת, אנו עושים מאמצים כבירים לשרוד. המדינה נמצאת במשבר קיומי. כשמדובר בהישרדות של עשרה מיליון אנשים, אנחנו נעשה הכל כדי להציל את מדינת ישראל. גם אם יש חילוקי דעות פוליטיים - זה לא הזמן ולא המקום. מי שיפעל מטעמים פוליטיים כנגד האינטרס הלאומי, פוגע בכלל העם." בסוף שנת 2008, כשנתניהו היה ראש האופוזיציה, זה בדיוק היה המסר לעולם: "כולנו עם אחד. אני ניצב כאן לפניכם לא כראש האופוזיציה" וכפי שהוא מדבר ועונה לשאלתה העוינת של כתבת ה-BBC, התפזרנו לכל עבר בכדי למצוא מחסה ממתקפת טילים מעזה - כך היה מה שהיה בין נתניהו לבין התקשורת הזרה אותה הוא לקח לביקור בדרום המופגז. בשנים 2025-2023, כשאנו עדין בעיצומה של מלחמת קיום, האופוזיציה לא יכולה להתאפק ולעצור בעצמה מלנהוג כבימים ימימה, כאילו אנחנו אויבים ולא עם אחד. נשיא בורסת היהלומים הבטיח ש"כל מי שיפריע למהלך האירוע, יפגע בכבוד השר או בהתנהלות הטקס - יורחק לצמיתות מהבורסה ויקנס בסכום גבוה." מילים כדורבנות, ואיום ממשי, שפעילות חד-משמעית לצידו. אלו לא דיבורי סרק. העובדה היא שהבורסה געשה ורעשה, אך חבריה כולם יישרו קו. לא האיום הקיומי על הענף הפריע להם עד כדי שינוי כוונותיהם. האיום על הרחקה לצמיתות וקנס גבוה הם שעשו את הנדרש. כל אחד דואג לעצמו ולעורו, כל השאר לא חשוב. בערב יום כיפור התשפ"ו, מדינת ישראל כולה צריכה לתזכורת מעין זו: אם לא נתיישר ונתאחד, במעשים, לא בדיבורים, הדבר יפגע בנו - אך ורק בנו. זמן לחשבון נפש, ולצערי אני יכול מראש לדווח על התוצאות. בארץ ישראל התשפ"ו, הרצוי והמצוי לא נפגשו, והם דוהרים בכבישים מקבילים. לכל קוראינו, גמר חתימה טובה!