ככל שבוועדת חקירה עסקינן, תהא זו "ממלכתית", לאומית, ציבורית או ממשלתית, הרי שהזרקור מופנה אל התובנה שהתקבעה בתודעת הכלל, לפיה שורש הכשל הקולוסלי נעוץ בהתמכרות של כלל המערכת לקונספציה דוגמתית, שבבסיסה הערכת מודיעין לפיה חמאס מורתע, בעיקר כתולדה של סבבי לחימה מול צה"ל. במילים אחרות, בנסיבות אי-קיומה של הקונספציה, שעוצבה בדיעבד כ"דבר הדבור על אופניו", הרי שהפתעת 7 באוקטובר לא הייתה באה לעולם. הדבקות בתזת הקונספציה כחזות הכול, מגמדת את משקלו של הכשל המודיעיני והמבצעי הממוקד של ליל ה-7-6 באוקטובר 2023 בפיאסקו החמור בתולדות מדינת ישראל. הפרשנות הניתנת לכך נוטה לגרוס כי עובדת נוכחותה הדרמטית של הקונספציה ברקע ההערכתי בקונטקסט של חמאס ברצועת עזה, משל הייתה בבחינת "עַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ", (שמות, יג', פסוק כ"א), ביטלה בהינף-יד כל תשומה מודיעינית שאתגרה אותה, ובכלל באותו לילה מר ונמהר. האמת חייבת להיאמר, מושג הקונספציה בהתייחס לכשל הקולוסלי של 7 באוקטובר הוטבע כסוג של "הנדסה לאחור" בניסיון לנתח ולהתחקות אחר הסיבות לאסון שפקד את ישראל. תזת "חמאס המורתע" לא הייתה ערטילאית, אלא פרי תובנה לוגית בעקבות סבבי לחימה עצימים שבהם באה לידי ביטוי העליונות הצבאית הישראלית, ושבמסגרתם חמאס ספג אבדות כבדות בנפש, בתשתיות ובמערכות לחימה.

אך סמלי הדבר כי למושג הקונספציה הייתה עדנה בדיוק 50 שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר הכשל המודיעיני באוקטובר 1973 נכרך בחומה הבצורה של הקונספציה המודיעינית, לפיה - הצבא המצרי לא יוכל לצלוח את תעלת סואץ במטרה לכבוש את חצי האי סיני כל עוד לא ינטרל את עליונות חיל-האוויר הישראלי, וכי סוריה לא תפתח במלחמה ללא השתתפות מצרים. "ועדת אגרנט" לא חסכה שבט ביקורתה מהמערכת הצבאית-מודיעינית בסוגיה זו, וזיהתה בקונספציה "אם כל חטאת". ולא בכדי, שכן קונספציית מלחמת יום הכיפורים התבססה על תשומה מודיעינית ערכית ממקור צמרת מצרי, כך שיסודותיה היו מעוגנים היטב בסביבה המחקרית-מודיעינית. לפיכך, הכשל המהותי המזוקק של קהילת המודיעין, בדגש לאגף המודיעין, ב-1973 השתקף בהתמכרות עיוורת לקונספציה, מבלי שייעשה מאמץ לאתגר את תוחלתה לאורך זמן, גם בהינתן הגעת מערכות נשק מתקדמות למצרים החל מסוף שנת 1972.

האמנם יהא זה נכון לטעון כי התובנה שהשתרשה במערכת הביטחון הישראלית בדבר "חמאס המורתע" אכן ראויה להיחשב כקונספציה אשר הייתה ביסוד קבלת ההחלטות לאורך זמן ביחס למדיניות כלפי רצועת עזה? דומה כי באווירת "מחול השדים" בעקבות טבח 7 באוקטובר 2023, השיח הדינמי בעניין הקונספציה מספק לכאורה, מסגור לוגי של נסיבות הכשל שהוליכו להפתעה האסטרטגית בחג שמחת תורה תשפ"ד. אולם בפועל, מתקיים ספק אם אומנם התקבעה הלכה למעשה, בקהילת המודיעין הישראלית קונספציה כזו בזמן אמת. זאת ועוד, כלל נקוט הוא שהרתעה במובנה הקלאסי אינה מותירה רושם של ממש על ארגוני טרור פונדמנטליסטיים. בראייתם, פגיעה בנפש וברכוש, בדגש לאבדות מקרב הבלתי מעורבים הפלשתינים, אך משרתת את הנרטיב החמאסי. מה שהתקיים בפועל באינטראקציה בין ישראל לרצועת עזה שתחת שלטון חמאס התבסס על שני עקרונות של מדיניות: א. ברמה האסטרטגית - שימור ההפרדה בין רצועת עזה לבין יהודה ושומרון, זאת כערובה למניעת הקמתה של מדינה פלשתינית. ב. ברמה האופרטיבית - טיפוח הנוסחה של שקט ייענה בשקט; זו תורגמה בשפת המעשה, לנוסחה לפיה רווחה כלכלית יחסית ברצועת עזה תהווה מאיץ חיובי לשמירת השקט בגבול עם ישראל. זכות הקיום של מדיניות זו עמדה במבחן השנים, כאשר המאמץ המכוון להימנע מהתלקחות צבאית נרחבת מול תנועת חמאס ברצועת עזה עלה בקנה אחד עם ההעדפות הלאומיות ובכלל זה ההשקעה בפיתוח תעשיית ההייטק ובתשתיות, באופן שמיצב את ישראל בצמרת המדינות המפותחות עם תוצר לנפש מן הגבוהים בעולם המערבי; זאת לצד המאמץ הדיפלומטי האזורי שהניב בין השאר את "הסכמי אברהם" על כל המשתמע מכך. העיסוק הפסבדו-אקדמי בסוגיית הקונספציה שבה יש לתלות את קולר אסון 7 באוקטובר, מצטייר בראייה לאחור כסוג של פתרון בית-ספר, כמעין דרך קלה שיש בה כדי לספק מענה למירב התהיות המלוות את החברה הישראלית ואת מערכת הביטחון, סביב מתקפת הפתע העצימה של חמאס.

כותב שורות אלה תוהה האמנם יש יסוד איתן לעיגון תזת הקונספציה, או שמא יד מכוונת מנווטת את הבחישה בשורשיו של הכשל המודיעיני-מבצעי ב-7 באוקטובר עד כדי הרחקתו שנים לאחור, משל האחריות לאסון רובצת על הקברניטים אשר עיגנו דפוס חשיבה נאיבי ומסוכן, אשר נשען על תשומות מודיעיניות רשלניות? ניתוח מנקודת מבט אסטרטגית-צבאית מציף תובנה אחרת הראויה לבחינה מעמיקה יותר, ויש בה כדי לזרות אור אחר על מכלול האינטראקציה שבין ישראל לבין החמאס ברצועת עזה. הרעיון המכונן בסוגיה זו מבוסס על תפיסת העולם לפיה לעולם מתקיימת א-סימטריה עמוקה בין צה"ל לבין החמאס וכפועל יוצא מכך, מרחב האיום שמציב חמאס על ישראל הוא מוגבל עד בלתי קיים. כל סממן של איום קיומי מכיוונה של רצועת עזה נשמע על הסף כדבר הבל על גבול הבידיוני; לא הייתה זו גחמה או התנשאות מבטלת, אלא ניתוח מציאותי ומעוגן. תיחום האיום לממד הרקטי מחד-גיסא, ולאתגר המנהרות החודרות, מאידך-גיסא, שיקף הערכה ריאלית בעיקרה, וגם בהתייחס לכך פותחו מענים טכנולוגיים אפקטיביים למדי.

בספרות הצבאית מקובל להניח כי מדינה (או גורם מדינתי) לא תיזום מלחמה אשר היא צפויה להינגף בה, ביודעה כי בידי הגורם המתגונן עליונות צבאית. די בכך כדי לעצב הרתעה אפקטיבית. עם זאת, אין לשלול נסיבות שבהן הצד החלש יאתגר את יריבו באמצעות יזום מלחמה שתכליתה רכישת אהדה בינלאומית לרעיון שאותו הוא מייצג, או לחלופין, גם אם יובס, הרי שיהיה זה תוך שמירת כבודו. לעומת זאת יש הגורסים כי א־סימטריה בין גופים נמדדת לא רק במונחי כוח אלא קיימת בכל מקום שבו יש שוני באופי של הגופים המתעמתים, ביעדיהם, בעוצמתם, בדרך הפעולה שלהם, ובעיקר, בכללי המשחק שעל פיהם הם פועלים. כותב שורות אלה אינו סבור שבאינטראקציה בין צה"ל לבין החמאס יש מקום לבחינת מדדים השאובים מתחום מדע המדינה, אלא להתמקד בממד הלוחמה הצבאית.

סבבי הלחימה מול חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה לא הסתיימו בכניעת הצד הפלשתיני, אלא היו תוצאה של מאמצי תווך מצריים חוזרים ונשנים; המסר שעלה ממחזוריות סבבי ההתכתשות הוא כי ארגוני הטרור הפונדמנטליסטיים אינם רוקדים לפי החליל הדוקטרינרי האוניברסלי, אלא פועלים על-פי אידיאולוגיה חשוכה שאינה מקדשת חיי אדם. אשר על כן, משוללת מן היסוד הטענה שנשמעה מצד צמרת מערכת הביטחון לאחר כל סבב לחימה לפיה הושגה הרתעה אפקטיבית מול חמאס. בהקשר זה ראוי לשפוט את דבריו של ראש אמ"ן לשעבר אהרון חליווה (ב-13 בספטמבר 2022 בכנס באוניברסיטת רייכמן) לפיהם הוא "צופה שהשקט אחרי 'שומר חומות' יימשך חמש שנים", כמשקפים הרתעה לשעתה. במילים אחרות, אין כאן הצבעה על קונספציה אלא על אינטרפרטציה של מציאות. הא-סימטריה המובהקת מול חמאס שללה אם כן, כל סממן של "מאזן אימה", באופן שהוציא מכלל חשבון תרחישים של הפתעה אופרטיבית ו/או אסטרטגית מצד ארגון הטרור ברצועת עזה. מתוך ראייה זו עוצבה המדיניות של "שקט ייענה בשקט", שהניחה כי התהליכים לייצוב כלכלי, הכנסת פועלים לישראל ושיפור רמת החיים של העזתים, טומנים בחובם פוטנציאל לרגיעה ארוכת שנים. פרדיגמת הדבקות המערכתית בתזת הא-סימטריה במשוואה שבין צה"ל לבין חמאס, עשויה אפוא, לספק צידוק רציונאלי לשורת מהלכים שננקטו לאורך זמן, על-ידי גורמי הביטחון וצה"ל, באישור הדרג המדיני, מול רצועת עזה, כאלה אשר הוטחו לאחר אסון 7 באוקטובר כמשקפים השתעבדות לקונספציה הרת-אסון. על-רקע זה, נקיטת גישה מחקרית איכותנית, עשויה לאפשר הפרכת התובנות שהשתרשו בתודעה הציבורית, משל היו נחלת הכלל, מאז 7 באוקטובר. כך למשל: א. ממשלת ישראל אפשרה את התעצמות החמאס ברצועת עזה, כמשקל נגד לרשות הפלשתינית. ב. הכנסת מזוודות הכסף מקטר מימנה בין היתר, את מיזם המנהור האסטרטגי של חמאס שהיה לגולת הכותרת של מערך הלחימה של הארגון. ג. הדרג המדיני בלם באופן שיטתי, המלצות מבצעיות של קהילת המודיעין לחסל בכירים בחמאס. כאשר הנחת העבודה של הדרג המדיני בישראל היא כי מתקיימת משוואה א-סימטרית מול חמאס, הרי שמשקלם הריאלי של המהלכים שאושרו לביצוע בהקשר לרצועת עזה ובכלל זה סוגיית "מזוודות הכסף" אינו מהותי, אם בכלל, שהרי הסבירות שבכך ישיג ארגון הטרור איזון אסטרטגי מול צה"ל שואף לאפס. הקלות הבלתי נסבלת של תליית קולר האחריות למתקפת הפתע הרצחנית המוצלחת של חמאס בשורת מהלכים ומחוות שביצעה ישראל כלפי רצועת עזה, ובמשתמע העצימה את כוחו של ארגון הטרור עד כדי ביטול מציאות הא-סימטריה, היא משוללת יסוד, בלשון המעטה. למעשה ניתן למקד כי המדובר במניפולציה מוקצנת של "הנדסת תודעה", הפועלת גם מול המכנה המשותף הנמוך של הציבור הישראלי; שכן מה הגיוני יותר מהארגומנט המסעיר כשלעצמו, לפיו ראש ממשלת ישראל מימן וחימש את חמאס ובכך איפשר את אסון 7 באוקטובר! אשר לטיעון הפופוליסטי לפיו הדרג המדיני בלם בשיטתיות, המלצות אופרטיביות לחיסול צמרת חמאס על בסיס מודיעין איכותי, הרי שגם בהקשר זה מילא ממד הא-סימטריה תפקיד עיקרי, מה גם שהדעת נותנת כי "עריפה" מעין זו הייתה מערערת מן היסוד את עקרון המדיניות של "שקט ייענה בשקט", וכמו בהכרח הייתה מסווגת את ישראל, גם בזירה הבינלאומית, כ"בריון השכונתי".

מן הנאמר לעיל ניתן לגזור כי תזת "חמאס המורתע" אשר נעטפה בדיעבד, ביד מכוונת, כקונספציה מערכתית שנחזתה כיסוד מוסד של אסון 7 באוקטובר, אינה עומדת במבחן המציאות הריאליסטית. כותב שורות אלה חוזר ומבהיר כי המושג "הרתעה" אינו מתכתב עם עולם המושגים של ארגוני טרור פונדמנטליסטיים! ביטוי מובהק לדיסוננס זה ניתן לדלות גם מהעובדה שחמאס יזם ירי תלול מסלול לעבר ירושלים (מאי 2021) כמעשה מונחה אידיאולוגיה, בקונטקסט של מה שנתפס על ידו כהפרות הסטטוס-קוו ב"הר-הבית". מונחים מעשיים וכלי ניתוח איכותניים, אמורים להוביל למסקנה כי יהא זה נכון לגרוס כי בהתייחס לכשל 7 באוקטובר, אחריות "הקונספציה" - OUT, ואילו משקלה של תזת הא-סימטריה - IN. זהו היסק לוגי שגם בליל ה-7-6 באוקטובר לא נס לחו באמות המידה הבסיסיות של משוואת הכוחות בין צה"ל לבין חמאס.

המסר העולה מתובנות אלה הוא מטלטל בעוצמתו, שכן הוא מחדד הצבעה שאינה משתמעת לשתי פנים, לפיה את מיקוד הכשל המודיעיני-מבצעי חובה להפנות לעבר האחראים לתהליכי הערכת המודיעין בליל ה-7-6 באוקטובר בהינתן הצבר הסימנים המעידים הדרמטיים בהתייחס לכוונות חמאס לביצוע חדירה לשטח עוטף עזה. מיקוד זה יש בו אפוא, משום קו-מנחה למנדט הסמכות וההכוונה שיוטל על ועדת חקירה שתוקם בבוא הזמן; קרי - הפניית זרקור רב-עוצמה על אירועי הלילה והבוקר הגורליים, אשר שינו את פניה של ישראל מן הקצה. העצמת תזת הקונספציה בשיח הציבורי אינה אלא בבחינת פעולת הסחה מתוחכמת, להרחקת עדות מטעמים שאינם ממן העניין.