ישראל איבדה חיש מהר את האהדה העולמית שזכתה לה לאחר 7 באוקטובר. היא הפכה למדינה מבודדת והיא מואשמת כיום ברצח עם ובהרעבה. אין מטרת המסמך למנוע ביקורת על ממשלת ישראל - שלחלקה הלא-קטן אנחנו שותפים - אלא המסמך עוסק במגמות שאפשרו את הפיכת ישראל לסמל ולקורבן של רוח התקופה בעולם, בעיקר באמריקה ידידתנו הגדולה. אנחנו מנתחים את הקונספציה של מנהיגות יהדות ארה"ב שכשלה בהערכה עד כמה יריביה החדירו לשיח המרכזי נורמות ותפיסות שחותרות תחת החיים היהודיים באמריקה. את מה שמתרחש בעולם ובארה"ב הבין החמאס טוב יותר ממנהיגות יהודי ארה"ב וגם מממשלת ישראל, והוא תכנן את טבח 7 באוקטובר בהתאם לכך.
במסמך אנחנו יוצאים נגד מספר קבעונות והנחות יסוד בסיסיות שהשתרשו בקהילה היהודית ואשר מונעות לדעתנו התמודדות מיטבית עם האתגר. בה בעת, אנחנו נוגעים גם במשבר הזהות העמוק של רבים מיהודי ארה"ב שהופך את היחס שלהם לישראל מורכב הרבה יותר, ומקשה עוד יותר על ההתמודדות עם זן האנטישמיות הפרו-חמאסי.
ישראל תורמת את תרומתה הנכבדת לכישלון בהתמודדות עם גל האנטישמיות העולה. הנחת היסוד המופרכת המרכזית בישראל היא ההתייחסות למעמדנו הבינלאומי ולעלייה באנטישמיות כבעיה של הסברה, כאילו הבידוד הבינלאומי של ישראל נובע משלל בעיות טכניות הקשורות ליחסי ציבור. המציאות היא כמובן מורכבת הרבה יותר, ומבטאת בעיקר כישלון של סנכרון בין המעשה הצבאי למעשה המדיני, כמו גם נחיתות אסטרטגית ותפיסתית בזירה הדיפלומטית, המדינית והאזרחית. ואם לא די בכך, גם ניהול נושא האנטישמיות בשלל יחידות וסוכנויות הממשלה,
מתאפיין בהתנהלות כאוטית, לא מסונכרנת, לא קוהרנטית, לא אסטרטגית וללא גורם מתכלל.
התהליכים שאנחנו מזהים צפויים להציב את ישראל במצוקה מדינית כרונית לשנים ארוכות קדימה, ולכן התעשתות ישראלית מוקדם ככל האפשר היא כורח של ביטחון לאומי. מאחלים לכם שנה טובה יותר, עם חזרה של החטופים, הכרעה של אויבנו, וערבות הדדית פנימית.