למגינת ליבו של עמית סגל, שמנסה למסגר בדיעבד את התקיפה בקטר כהצלחה ואת מסיבת העיתונאים שבה דונלד טראמפ הודיע כשבנימין נתניהו לצידו על דיאלוג ישיר עם אירן כטריק - שתי הטענות שגויות. כלומר, התקיפה בקטר הייתה כישלון חרוץ שראש ממשלה אחר היה נדרש להתפטר בגללו ולפי הדיווח של ברק רביד לפני דקות אחדות, המצב היה כה חמור עד שנתניהו למעשה התנצל בפני ר"מ קטר (האירוניה לא יכולה לעבור לאף אחד מעל הראש כאן, דומני) על ההפצצה בדוחה. ולמי שיש ספק, כן - סביר להניח שטראמפ ישב על נתניהו כדי שיתנצל.
ולבסוף, כשנתניהו וטראמפ נפגשו בבית הלבן וטראמפ הפתיע ובישר על מו"מ ישיר עם אירן - באמת היה שם פער בין האישים. זה לא היה חלק מתרגיל הונאה מתוחכם. ההונאה הגיעה אח"כ, אבל בשעתו - טראמפ באמת רצה לסגור את זה במו"מ. הצטרפותו להתקפה הישראלית הייתה זיהוי הצלחה וניצול הזדמנות לפני הכל.
כל זה כמובן לא אמר שלא תהיה הכרזה על עסקה. העובדה שמסיבת העיתונאים נקבעה מלכתחילה רימזה על כך, שהרי המנהיגים היו יכולים שלא להכריז עליה (כפי שעשו בפגישתם הקודמת, ואז בכ"ז אילתרו משהו). אבל גם אחרי שהוכרזה סביר להניח שפרטים רבים יישארו לא סגורים. ומן הסתם, השטן בפרטים הקטנים והתשובה אם כן או לא תתקבל רק אחרי שאותן נקודות קטנות תיפתרנה: משך הנסיגה, הערובות שיקבל חמאס בתמורה לשחרור של כולם מיד בתחילת יישום הפסקת האש, ההסכמה - אם תהיה - של ישראל לשיבה של הרשות לעזה והיכולת שלה למנוע זאת ועוד. ובקיצור, קחו אוויר.