וזה, גבירותי ורבותי, בדיוק מה שהייתה צריכה לעשות יועצת משפטית לממשלה שפועלת לפי סטנדרטים מקצועיים מינימליים לפני ארבעה חודשים, ביום שבו ראש הממשלה בחר את דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ: לערוך בזריזות הסכם ניגוד עניינים שיאפשר להשלים את המינוי. העיכוב במינוי ראש שב"כ גרם נזק, גם אם בוצע בסופו של דבר (30.09.25).
במקום זאת, פרסמה היועצת המשפטית לממשלה חוות דעת מופרעת ממש, שבו היא קובעת, ראשית, שראש הממשלה לא יכול בכלל למנות ראש שב"כ (!) ועליו להאציל את סמכותו לשר אחר, שיראיין מועמדים בפיקוח מטעם היועצת המשפטית (!!), ושנית - שספק גדול אם בכלל ניתן יהיה למנות את זיני, בגלל שההליך "זוהם" (!!!), כדבריה של היועצת.
למנוע מראש הממשלה למנות ראש שב"כ בגלל חשש ניגוד העניינים שנובע מחקירת "קטרגייט", במקום לערוך הסדר ניגוד עניינים טריוויאלי ומתבקש - לא רק שהוא סותר את החוק ואת השכל הישר הוא גם מעיד על אובדן גמור של פרופורציות - הרי 99% מפעילותו של ראש השב"כ לא קשורה ולא עוסקת בחקירה הנדונה. אז מה ההגיון לפסול את הליך המינוי החוקי כולו? שלא לדבר על הדרך שסללה היועצת המשפטית לממשלה למנוע הדחות ומינויים על-ידי פתיחה בחקירות (או אולי זה בדיוק מה שהיא רצתה?).
והנה, אנחנו מגיעים חזרה לאותו מקום טריוויאלי, שכל משפטן עם שכל ישר מינימלי, כמוני למשל, ידע להצביע עליו - אבל רק אחרי ארבעה חודשים שבהם אין בישראל ראש שב"כ קבוע, בעיצומה של מלחמה קשה; ורק אחרי שהיועצת גררה את הממשלה, את זיני, ואת המדינה כולה למסע מטורלל ומסוכן, שחייב את הממשלה לפנות לבג"ץ כדי לקבל סעד מול היועצת שלה עצמה, ורק אחרי שהניסיון המופרך הזה נכשל משום שבהרכב השופטים שדנו בעתירה שובצו שני שופטים (אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ) שלא שכחו את תפקידם ואת מקצועם, למורת רוחו הגלויה של ראש ההרכב - יצחק עמית.
רק בגין התנהלותה המופקרת והמסוכנת של היועצת המשפטית לממשלה בפרשה הזאת, הכישלון המקצועי המהדהד, והמעילה החמורה בתפקידה - ראוי היה לה שתתפטר בבושת פנים. וזו היועצת המשפטית עליה אמר השופט עוזי פוגלמן בראיון "סוף הדמוקרטיה" התורני בסוף השבוע, שהיא ממלאת את תפקידה במקצועיות ובמסירות. לא פחות.
והאמת היא שפוגלמן צודק. זו בדיוק רמת המקצועיות שאליה הגיעה הקהילה המשפטית בישראל: אפס כבוד לחוק. אפס כבוד לשכל הישר. אפס כבוד לאינטרס הציבורי. רק מניפולציות עלובות בשירות אג'נדה פוליטית, וצווחות "הפיכה משטרית" ו"סוף הדמוקרטיה" שנועדו לחפות על אובדן המקצועיות.