אתגר מרכזי נוסף שבפני חיזבאללה, הדבק בנחישות באידיאולוגיית ההתנגדות ובמאבק בישראל, הוא האיומים מבית על מעמדו כמיליציה עצמאית בעקבות התבססותה של הנהגה לבנונית חדשה, המחויבת לחזק את ריבונותה של לבנון ולעצב סדר חדש במדינה. הסוגיה המרכזית שלפתחו היא הדרישה לפירוקו מנשק, במסגרת חתירת ההנהגה להשיג מונופול על הנשק. היא נדרשת לכך כעת כדי להיענות בחיוב ללחצים חיצוניים המופעלים עליה - בעיקר מצד ארה"ב, צרפת וסעודי. מדינות אלה מתנות העברת סיוע משמעותי לשיקום נזקי המלחמה ולהבראת הכלכלה הלבנונית הרעועה, בהתקדמות במשימה קשה זו מול חיזבאללה. הנהגת לבנון גילתה אומץ רב כאשר הגיעה ב-5 באוגוסט להחלטות היסטוריות לאסוף את הנשק מכל המליציות בלבנון, כולל חיזבאללה, ולדרוש מצבא לבנון לגבש תוכנית מפורטת ליישום מהלך זה. לאחר יומיים אימצה ההצעה האמריקנית המדורגת להסדרה מול ישראל. אך ההתנגדות החד-משמעית מצד חיזבאללה ותומכיו, לצד ההבנה שצבא לבנון יתקשה לעמוד במשימה, הובילו ב-5 בספטמבר לנסיגה מההחלטה. בדיון בעניין זה הציג מפקד הצבא תוכנית מדורגת לפירוק המליציות על-פי חלוקה גאוגרפית, שאינה כוללת לוח זמנים מוגדר ליישום, ודורשת לקחת בחשבון את משאביו המוגבלים של הצבא. בפועל, צבא לבנון פועל באופן מוגבל מאוד בדרום המדינה, ממשיך להימנע מעימותים עם חיזבאללה וממקד מאמצים בעיקר באיסוף נשק ממחנות הפליטים הפלשתינים (גם במקרה זה רק מגורמי פתח, בהמשך להסכמה בין לבנון לאבו מאזן ממאי 2025). סוגיית פירוק חיזבאללה מנשקו קריטית מבחינתו. הארגון תובע בנחרצות להמשיך ולהחזיק בנשק, שהוא מבחינתו רכיב כוח מרכזי מול אויביו מבית ומחוץ. בעניין זה מציג הארגון קו אחיד וברור, כפי שבא לידי ביטוי בדברי כל נציגיו ובערוצי התקשורת שלו, וגם בכל נאומיו של קאסם. הלה מדגיש, כי הארגון לא יוותר על נשקו שנועד להגנת לבנון, ואפילו לא ידון בכך לפני שייענו תביעותיו מול ישראל: נסיגה מלאה של צה"ל משטח לבנון (יציאה מחמש הנקודות שצה"ל מחזיק עדיין לאורך הגבול); הפסקת התקיפות של ישראל על חיזבאללה; שחרור כל האסירים הלבנונים הכלואים בישראל; שיקום נזקי המלחמה בכפרים הלבנונים. במקביל, כשנה לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש, מסתמן, כי הארגון עומד מחדש על רגליו ומקדם תהליכי ארגון מחדש, מגייס פעילים חדשים, מוצא דרכים יצירתיות להברחות נשק (בדרך הים והאוויר, לצד הניסיונות לאתר דרכים חדשות דרך סוריה, שחלקם מסוכלים) ומייצר מקורות הכנסה חדשים באמצעות פעיליו בדרום אמריקה, אירופה ואפריקה. כן טוענים מקורות בארגון, כי הוא הצליח לסייע לתומכיו שנפגעו במלחמה בסכומים המגיעים עד למיליארד דולר. חיזבאללה ממשיך ליהנות מאהדתם של המוני תומכים בלבנון, כפי שהשתקף מההיקף הנרחב של המשתתפים בטקסים לציון שנה לחיסול נסראללה; משיתוף פעולה עם מפלגת האחות אמל השיעית שמנהיגה, יו"ר הפרלמנט נביה ברי, הוא המקשר בין חיזבאללה לבין ממשלת לבנון; וכן מתמיכת אירן, שמחויבותה המוחלטת לחיזבאללה נשמרת על-אף הקשיים שבהם היא נתונה. מזכיר המועצה לביטחון לאומי האירנית, עלי לאריג'אני, השתתף בטקסי הזיכרון שנערכו בביירות.

עם זאת, הצורך למקד מאמצים במשימת השיקום, הוביל את חיזבאללה לגלות גישה פרגמטית יחסית ולאמץ שורת התאמות במדיניותו, שעיקרן:

• מול צה"ל – נטישת אסטרטגיית "משוואות ההתרעה" והכלת התקיפות של צה"ל, ללא כל תגובה, אומנם תוך טענה שמדובר בהפרות ישראליות של הסכם הפסקת האש ורמיזה שמדובר במדיניות זמנית, שעלולה להשתנות.

• בחירה בהידברות עם ההנהגה הלבנונית בטענה לשותפות באחריות לגורלה של לבנון, תוך מאמץ שלא להגיע לעימות עימה. כך למשל, השרים מטעם חיזבאללה ואמל הסתפקו בהיעדרות מהדיונים והצבעות על החלטות המנוגדות לאינטרסים של הארגון – בטענה שמקורם בטעות - ועד כה לא התפטרו.

• העברת האחריות לממשלת לבנון או באמצעות צבא לבנון לטיפול בדרכים דיפלומטיות בדרישות הארגון מול ישראל וכן לשיקום הכפרים והתושבים שנפגעו במלחמה, בצד דרישה שהשיקום ימומן מתקציב המדינה.

• הימנעות משימוש בנשק מול גורמים לבנוניים. הארגון נמנע מעימותים אלימים ומסתפק בארגון הפגנות מחאה ושיירות אופנוענים נושאי דגלי חיזבאללה. דובריו טוענים, כי הנשק נועד להגן על ריבונותה וביטחונה של לבנון נגד ישראל וכי הארגון אינו מעוניין בהידרדרות למלחמת אזרחים.

• בתגובה לכוונה לפעול לפירוקו מנשק טוען הארגון, כי יהיה מוכן לדון עם הממשלה הלבנונית על "אסטרטגיית הגנה" משותפת (בלי לפרט את מהותה), אך רק לאחר שימולאו דרישותיו מול ישראל, כשברור שאין בכוונתו לוותר על מעמדו הייחודי.

• על-רקע הביקורת הקשה בעולם הערבי על ישראל בשל המלחמה בעזה והתקיפה בדוחה, חיזבאללה מנסה לייצר חזית אחידה נגד ישראל עם גורמים מתונים במערכת הערבית, ובראשם סעודיב, הגם שפנייתו הפומבית של קאסם לריאד, נדחתה בטענה שהיא מקיימת קשרים עם מדינות ולא עם ארגונים, וספגה ביקורות לגלגניות בתקשורת הלבנונית.

המסקנה העיקרית הנגזרת מהתפתחויות אלה עבור ישראל היא, שלמרות שבשלב זה ידו של צה"ל על העליונה בשטח, הרי שחלון ההזדמנות, שנפתח לשינוי המציאות הביטחונית בגבול הצפון וביחסים בין ישראל ללבנון בעקבות המלחמה, הולך ומצטמצם. חיזבאללה, על-אף כל הקשיים, מצליח לעמוד על רגליו ולהשתקם; ממשלת לבנון וצבא לבנון החלשים אינם מסוגלים לפעול מולו; וצה"ל יתקשה להמשיך בפעילותו היום-יומית נגד הארגון לאורך זמן. לאור זאת, מומלץ להתמיד בפעילות הצבאית להחלשת הארגון ולמניעת שיקומו, אך לא להסתפק בכך אלא לפעול במקביל, בסיוע ארה"ב, לקידום מהלך מדיני, שיכלול צעדים לחיזוק ההנהגה והצבא הלבנוניים; הצבת דרישות ריאליות לצד הלבנוני בהתמודדותו מול חיזבאללה; ומתן תמורות מצד ישראל וסיוע בינלאומי, שיהיה בהם כדי לחזק את מתנגדי חיזבאללה בלבנון. במקביל, נדרש להאיץ את המערכה המדינית-כלכלית נגד חיזבאללה, בעיקר כדי לחסום את מקורותיו התקציביים הבלתי-חוקיים של הארגון: לאגד כוחות עם הגורמים האזוריים, הניזוקים מההברחות של חיזבאללה (ירדן, סוריה ומדינות המפרץ), ועם הגורמים הבינלאומיים שבשטחם פועל הארגון (ארה"ב, מדינות אירופה ודרום אמריקה).