הכרזות על הכרה חד-צדדית במדינה פלשתינית הפכו בשנים האחרונות לכלי פוליטי שמנסים גורמים שונים בעולם להפעיל נגד מדינת ישראל. מהלך כזה חותר תחת כללי המשחק הבינלאומיים, מתעלם מהסכמים חתומים, ומתגמל צד שסירב בעקביות להכיר בישראל כמדינת העם היהודי ולנהל משא-ומתן אמיתי. מול מציאות זו, אין לישראל להסתפק במחאות דיפלומטיות רפות. התשובה חייבת להיות מהותית, נחושה, ומבוססת על האינטרס הלאומי: החלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון וסיפוחם למדינת ישראל. ראשית, המהלך נדרש מבחינה היסטורית ומשפטית. עם ישראל הוא בעל הבית המקורי והחוקי בארץ ישראל כולה. יהודה ושומרון אינם "שטחים כבושים" אלא לב ליבה של ארץ ישראל - מקום הולדתו של העם היהודי, מוקד זהותו ההיסטורית והרוחנית. יתרה מזאת, על-פי המשפט הבינלאומי, לא הוקמה מעולם ריבונות אחרת מוכרת בשטחים הללו לאחר נסיגת בריטניה, ולכן טענות ה"פלשתינים" לריבונות חסרות כל בסיס חוקי. שנית, החלת הריבונות תייצר בהירות אסטרטגית וביטחונית. שנים של מדיניות "הקפאה", "ניהול סכסוך" ו"המתנה" יצרו מציאות של חוסר ודאות שהזיקה לישראל: חיזוק גורמים קיצוניים, עידוד אלימות וערעור היציבות הביטחונית. סיפוח ברור וחד-משמעי ישים סוף לדיון על "עתיד השטחים", יסיר אשליות של הקמת מדינה עוינת בלב הארץ, ויאפשר לישראל לעצב גבולות בני הגנה שיבטיחו את ביטחונה לדורות. שלישית, מהלך כזה ישיב לישראל את היוזמה המדינית לידיה. במקום להיות במגננה מול גזירות בינלאומיות וצעדים חד-צדדיים, ישראל תציב עובדות בשטח ותבהיר כי היא אינה נכנעת ללחצים חיצוניים. גם אם יישמעו קולות התנגדות בזירה הבינלאומית, ההיסטוריה הוכיחה כי צעדים נחושים של ישראל - כמו הכרזת המדינה ב-1948, סיפוח ירושלים המאוחדת, או החלת הריבונות ברמת הגולן - זכו בסופו של דבר ללגיטימציה ולשילוב במציאות האזורית. לבסוף, סיפוח יהודה ושומרון ייתן ביטוי מלא לזכותו של העם היהודי על ארצו, יעניק ביטחון ותשתיות מתקדמות למיליוני אזרחים ישראלים המתגוררים כיום ביישובי האזור, וימנע חלוקת הארץ שתסכן את קיומה של מדינת ישראל. על כן, התשובה הנכונה להכרה במדינה פלשתינית אינה עוד גינוי דיפלומטי או פנייה נואשת למדינות ידידות. התשובה הנכונה היא צעד ישראלי נחוש וברור: החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון וסיפוחם למדינת ישראל. זהו מהלך שיבטיח את עתידנו, יחזק את זהותנו הלאומית, ויבטא את האמת הפשוטה - ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. מעבר להחלת הריבונות, חיוני לישראל להעמיק ולהרחיב את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. לא די בצעד הצהרתי-משפטי; יש להעניק לו ביטוי ממשי בשטח באמצעות בניית ערים חדשות, הרחבת יישובים קיימים, הקמת תשתיות תחבורה, חינוך ובריאות ברמה גבוהה, ועידוד משפחות צעירות להשתקע באזור. רק יישוב יהודי צפוף, איכותי ורציף לאורך השטח כולו יבטיח כי לא ניתן יהיה להפרידו בעתיד ממדינת ישראל, ויהפוך את חלום המדינה הפלשתינית לבלתי ישים. יישוב מעובה ישדר מסר ברור: עם ישראל אינו אורח זמני בארצו, אלא בעל הבית והמפתח, הבונה והמשגשג בה.