סיפרו לי פעם שהד"ר מיכה גודמן הוא אדם חכם. לא הייתי בטוח בכך עד שקראתי ב-ynet מאמר מפרי עטו "פליטי המציאות". המאמר אינו פשוט לקריאה אך מציג לנו מצב קיים לכאורה, מאוד מסוכן, לטעמי ללא מוצא, אשר חלקו נובע מהקדמה הטכנולוגית של השנים האחרונות, ואשר רק תשומת לב והבנה עמוקה היא זו שתחלץ אותנו ממנו. אני רוצה להקדים ולתאר שיחה שהייתה לי עם חבר/יריב פוליטי טרם קראתי את המאמר. ביקשתי (כאיש ימין) מהחבר/יריב (המזוהה עם השמאל), לציין לי את הנושא הראשון שמרתיע אותו אצל בנימין נתניהו. התשובה הייתה ללא כל היסוס נושא החטופים, באמירה "לו בנו היה בין החטופים כל החלטותיו היו שונות". על כך באתי בשאלה "לו מנהל ועדת התרופות היה חולה במחלה קשה המחייבת תרופה מאוד יקרה, מה היה מחליט על תרופה זו בוועדה עצמה?" הוספתי ואמרתי שעניין אישי מטה את השיקול הציבורי שבהחלטות, באורח לא תקין, ולעיתים אף פלילי ולכן השאלה מה היה מחליט נתניהו לו בנו היה בין החטופים לא רלוונטית כלל. דווקא העובדה שאין לו קשר אישי ישיר לנושא מכשירה אותו לקבלת החלטה שקולה, ואילו בנו היה בין החטופים הוא היה מנוטרל מלהחליט בנושא. לאחר מחשבה קצרה, אומר לי החבר/יריב ששכנעתי, עברתי את השלב הראשון. ואז, לפני שאנו עוברים לכשל הבא של נתניהו, אשר אולי נסכים עליו ואולי לא, אני שואל את החבר/יריב, האם בשיח הבא, כאשר תעלה שאלה דומה, האם הוא יסיק את המסקנות הנכונות, ולא יזכיר יותר את הטיעון שהסכמנו שאין בו ממש, ואז החבר עונה לי בכנות, שימשיך עם הטיעון הזה יהיה תמיד בראש טיעוניו, כל עוד החטופים לא בבית. הגיוני? לא הגיוני!! אמת? אמת לאמיתה!! ואז בא המאמר של גודמן ונפל לי ולכולנו בידיים כפרי בשל. ומה אני מבין מגודמן? אני מבין ממנו שה 7/10 נמצא בכל אחד מאיתנו. המצב המצער הוא שאיננו ניזונים ממציאות אנו יוצרים מציאות. במקום לשפוט ממראה עינינו וממשמע אוזנינו כפשוטם, אנו נותנים לכל "עובדה" פרשנות ומתייקים את הפרשנות ואת העובדות הגולמיות תחת כותרת "עובדתית" אחת, וכך אנו הופכים לעבדים של הקונספציות. אנו הופכים נשלטים בידי מידע מוטה שאנו יוצרים בעצמנו, במקום לשלוט במידע ולהשתמש בו באורח מושכל. לו היינו מפרידים בין העובדות למסקנות היינו לעיתים מצדדים בנתניהו, היינו פעמים חולקים עליו, לעיתים היינו אומרים, "לא יודעים", אין לנו הנתונים שיש לו, ממש כפי שמפרט גודמן על בית הלל שלא חשש לעיתים להסכים עם בית שמאי, על-אף שבתודעה שלנו מדובר בשני בתים אשר תהום פעורה ביניהם. לא ועדת חקירה תמנע את ההפתעה הבאה, או את האסון הבא, מה שימנע אותם זה שינוי בכל אחד ואחת מאיתנו, כך שהדעות שלנו יפסיקו להיות דת אורתודוקסית שכל הסוטה מילימטר ממנה מושם לבוז בקבוצת החברים שלו כאילו חצה את הקווים לקבוצת ה"בבונים" מימין או משמאל. ומהי ההשפעה הדרמטית של הטכנולוגיה? בעבר, כאשר האדם היה בד' אמותיו, היה אדם אחד שהסכים איתו 24 שעות ביממה, הוא עצמו. כיום, כולנו הולכים עם קהל גדול של אנשים תלוי על צווארנו - קבוצות ווצאפ, מאות ואולי אלפי אנשים שכולם חושבים בדיוק כמונו. חוכמת האדם הבודד השגויה מיסודה, הופכת לחוכמת המונים, ואפילו מנוצלת בידי גורמים בעלי עניין בשני הצדדים על-מנת להרעיל את האווירה. אמ"ן/שב"כ/מוסד יפקששו גם בעתיד, אין ספק. על-מנת שנצמצם את הסיכוי לפקשוש, על כל אחד ואחת מאתנו להבין שהביטחון המוחלט שלו בעמדתו, והצביעה של כל מה שהוא רואה ושומע בצבעים של עמדתו עד כדי עיוות מוחלט של המציאות העובדתית, הם המחלה האמיתית. כולנו חולים בה, או לפחות רובנו המכריע, וכל עוד לא נחלים מהסרטן הזה, כל אחד לעצמו, לא ניפטר מהאסונות הלאומיים שמלווים אותו.