ב-1 באוקטובר 2025, פרסם העיתון הרשמי של חמאס "פלשתין" מאמר פרי עטו של ד"ר באסם אל-קאסם (د. باسم القاسم), חוקר בכיר במכון המחקר אל-זיתונה (مركز الزيتونة للدراسات والاستشارات) המזוהה עם האחים המוסלמים וחמאס. להלן תרגום המאמר:

תגובת חמאס על תוכנית טראמפ: עיון באפשרויות הקיימות

ההכרזה של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ על תוכניתו הכוללת עשרים סעיפים להפסקת המלחמה בעזה עוררה דיון נרחב, ופתחה את הדלת לשאלות מהותיות בנוגע לתוכן התוכנית ולמטרותיה הנסתרות. כמו-כן, היא עוררה שאלות בנוגע לאופן שבו יתמודדו הארגונים הפלשתינים, ובראשם תנועת חמאס, עם יוזמה זו שמכילה הרבה סיבוכים. אין ספק שהצגת התוכנית האמריקנית הגיעה בזמן שבו גובר הבידוד הבינלאומי של הכיבוש הציוני, ומכונת המלחמה הציונית סובלת מקשיים ומכשולים בכיבוש רצועת עזה. כמו-כן, האמון ביכולת הכיבוש להציע פתרונות ריאליים לשלב שלאחר המלחמה כמעט אינו קיים, על-רקע היותו משט העמידה האיתנה במרחק של מאות קילומטרים מרצועת עזה. תזמון התוכנית האמריקנית עצמה מציג כחבל הצלה לצד הישראלי, ששוקע בביצת עזה מדי יום, על-רקע עמידה איתנה אגדית של לוחמי ההתנגדות והעם הפלשתיני ברצועה, וקונצנזוס עולמי להפליל את הכיבוש ולהטיל עליו את האחריות לרצח העם ברצועה. לעומת זאת, תנועת חמאס והארגונים הפלשתינים הביעו רצון עז לסיום המלחמה המתמשכת כבר כמעט שנתיים, להסרת הסבל שגורם האויב הישראלי לעם הפלשתיני. כמו-כן, הם דאגו לשמירה על חיי הפלשתינים מאז תחילת המתקפה על הרצועה. אולם, ההתנגדות בעזה, עם המחיר ששילמה בקורבנות בנפש ועם סבלנות העם הפלשתיני ועמידתו האיתנה בצורה אפית שאין כדוגמתה בהיסטוריה, שואפת למנוע את נפילת הקורבנות הללו לשווא, ולהביא למימוש שאיפות העם הפלשתיני להשיג את מטרותיו, כולל שמירה על העקרונות הלאומיים המאחדים ללא חריגה או ויתור. בהתאם לשיקולים אלה, חמאס מוצאת עצמה מול מבחן קשה: כיצד תגיב על תוכנית טראמפ מבלי לוותר על העקרונות הלאומיים, או להציג עצמה כמסכלת את היוזמה, דבר שעלול לחשוף אותה לביקורת הקהילה הבינלאומית ולהטלת האחריות עליה להמשך המלחמה ולפשעים הישראלים. ההנהגה של חמאס מתמודדת כעת עם אפשרויות קשות בפרק זמן קריטי. עם זאת, ישנן סדקים מהותיים בתוכנית טראמפ, אשר התנועה יכולה לנצל כדי להדגיש את עמדתה, ו[בדרך זו] לעבור את השלב המסוכן הזה. כמו-כן, יש בידיה אופציות לתגובה על התוכנית בדרך שתגן על האינטרסים של העם הפלשתיני, ותותיר את הלחץ על תל אביב וושינגטון.

[נקודה] ראשונה: סדקים מהותיים בתוכנית

הדבר הראשון שמושך את תשומת הלב בתוכנית טראמפ הוא שהיא לא נוסחה על-פי חזון ברור לסיום הכיבוש או להשגת הסדר צודק, אלא נוסחה בדרך שדוחה את הנושאים המהותיים ומציעה הסדרים זמניים ועמומים: מנהלת המעבר של עזה: התוכנית מציעה ועדה טכנוקרטית לא פוליטית בפיקוח בינלאומי ישיר שתיקח על עצמה את ניהול עזה בשלב הבא. אולם, ללא הגדרה ברורה של מנגנוני ההקמה או מקורות הלגיטימיות, דבר שפותח את הדלת לפיקוח חיצוני שמחדש את ניסיון "המנהל האזרחי" תחת כיסוי חדש. עמדת הרשות הפלשתינית: התוכנית קושרת את חזרת הרשות לעזה לרפורמות שטבען לא הוגדר, בעוד שההנהגה הישראלית דוחה מלכתחילה את חזרת הרשות. סתירה זו חושפת שהתוכנית אינה בת-ביצוע במציאות, ואינה מגדירה מסגרת זמנית לכך. עמימות בנוגע לכוח הבינלאומי: התוכנית קובעת שליחת כוח יציבות בינלאומי זמני, ואולם היא אינה מבהירה מי יוביל אותו, אופי המשימה שלו, או גבולות ההתערבות שלו. האם הוא יהיה מיועד להגנה על האזרחים מפני התקפות ישראליות או לתפיסת הנשק של ההתנגדות? היעדר הגדרות אלה מעורר ספקות משמעותיים בנוגע לתפקידו. נסיגה ישראלית מותנית: התוכנית קושרת את הנסיגה לפירוק עזה מנשק והקמת "אזורים בטוחים", דבר שמשמעותו בפועל המשך השליטה הישראלית בצורה עקיפה גם אם הכוחות ייסוגו באופן רשמי. המדינה הפלשתינית כאפשרות: התוכנית מתארת את המדינה הפלשתינית כ"שאיפה" שניתן להשיג אם יתקיימו תנאים מסוימים, דבר שהופך את עתידה למושתת על מאזן הכוחות והמדיניות הישראלית במקום להכיר בזכות יסודית.

[נקודה] שנייה: כיצד יכולה חמאס להגיב?

מול הסדקים האלה, עומדות בפני חמאס מספר אפשרויות שיעזרו לה להימנע ממבוכה ולהשאיר את הכדור במגרש של הצדדים האחרים: לברך באופן עקרוני ומותנה [על התוכנית]: הכרזה על פתיחות בנוגע לכל יוזמה שתעצור את ההתקפה ותקל על סבל האזרחים, תוך הדגשה שהסעיפים העמומים זקוקים להבהרה ושינוי. העדיפות ההומניטרית: קישור הדיון סביב כל תוכנית לצורך בהפסקת אש, פתיחת המעברים, הכנסת סיוע והתחלת השיקום. הדבר יראה שהתנועה [חמאס] מציבה את חיי התושבים מעל כל שיקולים פוליטיים, והיא תשיג אהדה מדעת הקהל הפלשתינית והעולמית. הפניה לקונצנזוס הלאומי: קריאה לדון בתוכנית במסגרת לאומית קיבוצית, הכוללת את כלל הארגונים הפלשתינים, דבר שיהפוך את העמדה מהחלטה של ארגון [אחד] לעמדה פלשתינית מאוחדת שקשה יהיה להתעלם ממנה. גמישות מותנית: הדגשה שהתנועה [חמאס] אינה דוחה עקרונית משא-ומתן, ואולם היא לא תקבל כל נוסחה שפוגעת בנשק ההתנגדות או בזכות הפלשתינית למדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה. כמו-כן, תישאר לפלשתינים היכולת לנהל את עצמם ללא התערבויות חיצוניות. הסתמכות על הלגיטימיות הבינלאומית: ניצול החלטות האו"ם ועקרונות המשפט הבינלאומי כדי להבהיר שהתוכנית מתעלמת מהבסיס המשפטי שמכיר בזכות העם הפלשתיני לקבוע את גורלו.

[נקודה] שלישית: המימד הבינלאומי ולחץ דעת הקהל העולמית

ההיבט הרגיש ביותר הוא ההשפעה של התוכנית על דעת הקהל העולמית. היוזמה זכתה לברכה נרחבת של מדינות רבות, כולל מדינות הנחשבות בעלות ברית או תומכות בחמאס כמו קטר, טורקיה ופקיסטן. כמו-כן, רוב מדינות אירופה הכריזו על תמיכתן בתוכנית, וראו בה "צוהר של תקווה" להפסקת המלחמה ולהתחלת מסלול מדיני חדש. תמונת מצב זו בזירה הבינלאומית מציבה את חמאס במצב קשה, שכן היא נראית כאילו עומדת מול זרם רחב של הודעות המברכות על התוכנית, אפילו מצד בעלות ברית קרובות ביותר. דעת הקהל העולמית, שעקבה אחר תמונות החורבן ההומניטרי בעזה לאורך החודשים האחרונים, הפכה צמאה לכל יוזמה שתעצור את שפיכת הדמים, ללא קשר לתוכנה. לכן, כל דחייה מפורשת של חמאס עלולה להתפרש כהתעקשות על המשך המלחמה, ולא כהגנה על הזכויות הלאומיות. על בסיס זה, הלחץ על התנועה [חמאס] גובר כדי שתציג עמדה גמישה יותר, שמראה שהיא אינה נגד הפסקת המלחמה, אלא נגד הפרטים העמומים שעלולים לבסס את הכיבוש ולחדש את המשבר. ההתמודדות עם המציאות הזו דורשת ניסוח עמדה דו-משמעית: הגנה על העקרונות הפלשתינים מצד אחד, והצגת הבנה לדרישות הקהילה הבינלאומית להפסקת המלחמה מצד שני.

[נקודה] רביעית: ההשלכות האפשריות של תגובת חמאס

כל תגובה מחושבת של חמאס תישא השלכות ארוכות טווח: דחייה מוחלטת: עלולה להציב אותה בעימות עם דעת הקהל העולמית, ולהשאיר אותה מבודדת אפילו מצד אחדות מבעלות בריתה. קבלה ללא תנאי: עלולה להחליש את תדמיתה כתנועת התנגדות, ולהפוך את הקורבנות שהקריב העם הפלשתיני ככאלה שמתו לשווא. לברך [על התוכנית] באופן מותנה (וזו התגובה המועדפת): מאפשרת לה [לחמאס] להופיע כצד אחראי ופתוח [מחשבתית], תוך הטלת האחריות על הצדדים האחרים לכישלון היוזמה אם היא לא תתוקן כדי להבטיח את זכויות הפלשתינים.

סיכום

תוכנית טראמפ מציעה פתרונות זמניים מלאים בסדקים, שמביאים לחידוש השליטה הישראלית ודוחים את הנושאים המהותיים של הסוגיה הפלשתינית. אולם, בו זמנית, היא זוכה לברכה בינלאומית נרחבת, כולל ממדינות בעלות ברית של חמאס, דבר שמגביר את המורכבות של עמדת התנועה. נוכח המציאות הזו, חמאס יכולה לשמור על עקרונותיה באמצעות עמדה פרגמטית: לברך על כל יוזמה שתעצור את ההתקפה ותקל על הסבל, תוך הסתייגות מהסעיפים הבלתי ברורים, ודחייה מוחלטת של הסעיפים הפוגעים בזכויות הלאומיות. בדרך זו, היא מגינה על זכויות העם הפלשתיני, משיגה אהדה של דעת הקהל העולמית, ומונעת מעצמה מבוכה מול בעלות הברית והמעצמות הגדולות, ללא ויתורים מהותיים העומדים בסתירה למעמדה כהתנגדות לכיבוש. [סימוכין]