חלפה שנה מאז ניתן הבג"ץ בעתירה בקשר למינוי שלי כמ"מ יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, והרגשתי שעכשיו אחרי שהכל באמת שקע זה זמן טוב לסכם את האירוע הזה שהיה קצר אבל סוער:
לא קל להתמודד עם מערכת שיוצאת נגדך, גם כשאת יודעת שאת צודקת. למעשה, רוב האנשים אמרו לי שזה כנראה לא שווה את זה ואולי כדאי שארד מזה, רק כדי שלא יילכו לי על הראש. היו מעט מאוד משפטנים סביבי שעודדו אותי להמשיך (בניגוד לאנשים שאינם משפטנים שהיו רבים כאלה). זה אומר לא מעט כשאנשים שמבינים במשפט חושבים שיש סיכוי טוב שהאפיק המשפטי לא יוכיח את עצמו.
מזל שלא התקפלתי. כנראה שלא הייתי סולחת לעצמי אם הייתי פשוט נכנעת לשכרון הכח של מוסד הייעוץ המשפטי בישראל. מזל שיש חברים. כידוע, יעקב בן שמש ייצג אותי (ביחד עם עו"ד אפי מיכאלי) ולולא הכרתי אותו לפני וזרקתי לו את הרעיון חצי בבדיחות לא הייתי יכולה להיות מיוצגת כמו שצריך בבג"ץ. וזה מטריד.
מטריד לחשוב שאדם שאין לו במקרה חברים מוכשרים או ידע מספק יידרס תחת המערכת בלי יכולת להגן על עצמו ועל שמו הטוב. במקרה שלי, היועמ"שית גם מנעה מהממשלה ייצוג עצמי בבג"ץ כך שלמעשה אם לא הייתי מיוצגת המינוי היה נופל בלי בסיס משפטי, פשוט כי אין מי שיטען אחרת.
ואם כבר חברים אז בהליך כזה יש גם אכזבות. אנשים שאני מחשיבה חברים אבל בגלל שהם בצד השני של המתרס הפוליטי, ולמרות שידעו שנעשה פה עוול, לא תמכו - לא בפרטי ובטח לא בפומבי - ואפילו לא בירכו אותי לאחר הזכיה. מאכזב שאנשים לא יודעים להפריד בין הצדק והאמת, שלא לדבר על דרך ארץ ואנושיות, לבין האג'נדה הפוליטית שלהם.
אני שמחה שההליך הזה שם זרקור על העיוותים הרבים שיש במערכת המשפטית בישראל: החל ממערך ייעוץ משפטי יהיר, לא מקצועי ולעומתי, עבור בעיוות שבו תיתכן עתירה נגד הממשלה שבה היעוץ המשפטי מביע עמדה מנוגדת לממשלה כי בא לו, ומונע מהממשלה ייצוג במקביל, וכלה באבסורד שבו מינוי זמני לשלושה חודשים נקלע למערבולת משפטית שלוקחת חודשיים בגלל עתירה מופרכת לחלוטין. וזה עוד בלי לדבר על כך שעם הרכב אחר התוצאה הייתה יכולה להיות אחרת.
למרות שבסוף ניצחתי החוויה הזו הייתה לא פשוטה ויש בה מין האפקט המצנן כי ברור לי שגם בפעם הבאה ינסו לשים לי רגליים. אולי אף ביתר שאת. הסיפור עם נציב שירות המדינה ועם ראש השב"כ היה פי כמה וכמה יותר חמור, ומפגין אובדן דרך מוחלט של חלק מהאנשים במערך הייעוץ המשפטי הנוכחי. אני באמת חושבת שאנחנו בבעיה בעניין הזה.
ולמרות הכל, אני מקווה שגם בפעם הבאה שאעמוד בפני בריונים משפטיים (ממשרד המשפטים או מעמותה כזו או אחרת) אאזור אומץ ולא אתקפל, ואני מקווה שגם כל אחד אחר מאיתנו יעשה זאת. ואני חייבת להודות שהרבה אנשים שאני סתם פוגשת באמצע הדרך נותנים כוח וזה באמת קצת אור בכל העניין הזה (בחור בטיסה מניו-יורק, אם אתה פה: תודה לך, הכנסת לי אוויר ממש). יש לא מעט מה לתקן, מקווה שנצליח.