ההסכם עליו חתם בנימין נתניהו בוושינגטון, לא בשמחה רבה, וזו בלשון המעטה, הוא הסכם חסר תקדים, שספק אם היה מתאפשר בממשלי ביידן, אובמה או קליננטון, וזאת לזכותו הגדולה של נשיא ארצות הברית ההפכפך, דונלנד טראמפ, מי שכופף את בנימין נתניהו, שרק הוא והבייס העיוור שלו רואים בכפיפות קומתו והשפלתו - "את זקיפות קומתו וניצחונו המוחלט של נתניהו על החמאס". טראמפ במסעות ההפכפכניות שלו הגיע להחלטה, ובנימין נתניהו ביצע את ההתנצלות המשפילה בפני הממשל הקטרי בדיוק כפי שנדרש על-ידי טראמפ והוכתבה לו נוסחת ההתנצלות.
קשה להבין איך יחיה בנימין נתניהו עם התמונה, שהוציאו אנשי נשיא ארה"ב, בה נראה נתניהו משוחח עם האמיר אל-תאני הקטרי, מקריא את ההתנצלות מן הכתב, ולצידו טראמפ, הטלפון על ברכיו, כדורש-נוזף בבנימין נתניהו, תבקש סליחה עכשיו. ולזה מתלווה איום, כפי שדיווח ברק רביד מוושינגטון, כי במוצ"ש התקשר טראמפ לנתניהו ואיים עליו: "קח את זה או תעזוב. אם תעזוב - אנחנו ארצות הברית עוזבים אותך".
בנימין נתניהו, שרק לפני כמה ימים איים על קטר ביהירות ובהתנשאות גורדת שחקים בהתקפה אווירית על שטחה, שמע את הצו הנשיאותי של הממשל האמריקני: "ארה"ב תראה בכל תקיפה מזוינת על שטחה, ריבונותה, או תשתיתה של קטר... איום על שלומה וביטחונה של ארה"ב. במקרה של התקפה נגד קטר, ארה"ב תפעל בכל האמצעים... כדי להגן על האינטרסים של קטר".
בנימין נתניהו הצליח להביא את מדינת ישראל להיות מבודדת, כשהוא בתפקיד ראש ממשלת ישראל נואם בעצרת האו"ם בפני אולם ריק. ארה"ב נותנת היום חיבוק חם לקטר, לאותה המדינה המממנת את הטרור בעזה. ארה"ב לא הסתפקה בקטר, והיא מפגינה מפגן של אהבה והערכה לרג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה. ציר דוחה-אנקרה מטופח באהבה רבה על-ידי הממשל בארה"ב.
אם יאיר גולן, או נפתלי בנט, או גדי איזנקטרט היו ראשי ממשלה וזו הייתה המדיניות של ארצות הברית, הרטוריקה של נתניהו הייתה עורפת את ראשיהם, והאלימות הייתה עולה על גדותיה בעצרות המוניות מתלהמות בכיכרות הערים ובצמתי הכבישים עקב מה שהיה נישא בפיהם "השפלת העם הנבחר - עם ישראל".
לזכותו של נתניהו יש לומר, שהוא הצליח להביא חלק הארי בבייס שלו, שישיר שיר הלל לאסטרטג הגדול. נותר מרמור מאוד מאופק, מתרפס וזוחל של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, המצניעים את מורת רוחם, כשהם מקווים שעוד יוכלו להכריז בפרהסיה ובגאווה רבה: "אנחנו הצלחנו למנוע את העסקה".
מצער, שרק באיחור של כמה מאות ימים ולילות מדממים נחתם ההסכם. אני כותב שורות אלו ב-7 באוקטובר 2025, שנתיים לאחר הטבח האכזרי שביצע חמאס. ישראל יצאה למלחמה צודקת, שעלתה על שרטון של מאות ימים ולילות מדממים, למלחמת שרידות פוליטית של ראש ממשלה והפקרת החטופים לחיות שנתיים במנהרות האופל בעזה. אני מקווה, שבמהלך החג יזכו החטופים להיות אושפיזין בסוכה בביתם.