לכבוד ראש השנה, כיבדו אותנו ראשי אומות רבים בהכרה בפלשתין. כל מדינה ומדינה עלתה לבימת האו"ם-שמום והצהירה על ההכרה. ניחא, למעט העובדה שהם עשו זאת דווקא באלף ובבית בתשרי שלנו, הרי שאין חדש תחת השמש. פלשתין כבר קיימת, נושמת ופועלת אצלם בבית - בפריז ובלונדון, באירלנד ובספרד, כן גם בדרום אפריקה ובאוסטרליה, ובכל כך הרבה ערים ומדינות נוספות. הם פוחדים, הם לא נלחמים, וכך האיסלאם מתפשט ומשתלט. אנחנו יכולים רק לאחל להם "בהצלחה."
לכבוד יום כיפור, נרצחו שני יהודים באנגליה. זה זעזע את היהודים המקומיים, שחשבו שהם "בריטים" ורק אז יהודים, ושאנטישמיות לא תגיע אליהם. נשיא המדינה התקשר לחזק את ידי הרב שחסם בגופו את המחבל ששמו ג׳יהאד ומנע אסון גדול יותר. אלו בדיוק אותם יהודים שלא תמכו בפרופ׳ דבורה ליפסטד כשהיא נתבעה על הוצאת דיבה והייתה צריכה להוכיח שהשואה אכן קרתה. (אל דאגה, אותה פרופסור נכבדה זכתה. יש סרט עליה ועל מאבקה ובמהלך כהונתו של הנשיא ביידן היא מונתה לשגרירה לניטור ומלחמה באנטישמיות.)
אלו גם אותם יהודים שנזפו בימים אלו ממש במדינת ישראל וממשלתה על כך שהיא הזמינה את מנהיג הימין הסוחף את בריטניה כולה כיוUן שהוא "קיצוני ביותר." מסתבר שהיהודים שם חולים בדיוק באותה מחלה כמו היהודים בארה"ב, מחלה שעיקרה: אם רק נתרפס בפני הציבור, נכה על חטא מדומה ונתחרט על עצם קיומנו ונשנא את עצמנו, אולי, רק אולי, הגויים יסבלו אותנו קצת. מחלה משונה מאד.
גם ביום כיפור התשפ"ו, הגיעו עשרות ספינות שניסו לשבור את המצור מעל עזה. כמו ראשי המדינות באו"ם-שמום, כך גם הפעילים הפכו לשחקנים בהצגה בינלאומית ששמה "כמה טוב להתנגח בישראל, וכל המרבה הרי זה משובח." אם זה סימן לבאות, הרי שהשנה צפויים לנו גלים-גלים של משטים. הנה, הוזהרנו!
לכבוד חג הסוכות ושנתיים למלחמת שבעה באוקטובר התבשרנו שהבולשת הפדרלית מפסיקה את התקשרותה עם הליגה נגד השמצה (בשעה טובה!) ושמרבית יהודי ארה"ב לא תומכים בישראל - 40% מהם מאמינים שישראל מבצעת רצח עם ואחוז המתנגדים למלחמה בקרב היהודים גבוה בהרבה. גם כאן אין צורך להתרגש. הליגה היא שהפכה למסוכנת, שכחה את שורשיה ויצאה נגד שמרנים ופרו-ישראלים כאילו הם קיצונים מסוכנים, ויהדות ארה"ב כבר מזמן התנתקה מישראל (זה התחיל עם הכותל והכיבוש ועוד רעיונות שנובעים מכך שיהודי ארה"ב בדעה שישראל חייבת להשמע להם בשל תרומות כספים אדירות משך העשורים).
בשנים האחרונות החשיבות של יהדות ארה"ב הייתה בעיקר לגופים מוסדיים בישראל אליהם הוזרמו מאות מיליוני שקלים ממשלם המיסים ל"טיפוח הקשר עם יהדות התפוצות", כמו גם העובדה שמאז פרוץ המלחמה הוזרמו ארצה כשני מיליארד דולר על-ידי הארגונים היהודים העיקריים בארה"ב (לפחות לדבריהם). מסתבר שכסף מסנוור, וכאן הוא מביא לתוצאות משונות.
בארץ אוהבים משום מה להתנגח דווקא בתומכים בנו ולתמוך בשונאינו הגדולים ביותר (מבית). כך לדוגמה הואשם אילן מאסק שהוא אנטישמי כיון שיצא נגד ג׳ורג׳ סורוס ה"יהודי." (כל מי בארץ שיצא בטענה זו פשוט הוכיח את בורותו המוחלטת.) כפויי הטובה גם האשימו את הנשיא טראמפ שהוא אנטישמי. יהודי ארה"ב כבר כמה עשורים התרחקו מישראל. היחידים שתומכים בנו הם הנוצרים, ומהם מתרחקים בארץ מסיבות שונות ומשונות.
כך יוצא שאנחנו דוחים את מי שמנסה לעזור לנו ולעמוד לצידנו, ומחבקים את שונאינו הגדולים ביותר מבית — סורוס, סנדרס, ג׳יי סטריט, הקרן החדשה לישראל, מרץ, עמנו, קול יהודי לשלום, אמריקנים לשלום עכשיו, הפדרציות היהודיות, הליגה נגד השמצה, ועוד ועוד.
האם צריך להתרגש מעמדת יהודי ארה"ב? ודאי שלא. מהלך כהונתו של הנשיא אובמה הם שקדו לתעל את הממשל לכפות את רצונם על מדינת ישראל. ומאז הם רק הקצינו, כי שנאת טראמפ ונתניהו מעבירה אותם על דעתם. אפילו מכון ויזנטל בהצגה מודרנית על אנה פרנק, גייס את הקהל לתרום נגד הקלגסים הנאצים (זרועות החוק כשהנשיא טראמפ היה בכהונתו הראשונה). הזכרתי כבר את אותה מחלה משונה שאחזה ביהודי בריטניה? אותה מחלה גם מעברו השני של האוקינוס.
אך אי-אפשר להאשים רק את יהודי ארה"ב ובריטניה. מדוע שהם לא יאמינו שישראל מבצעת רצח עם כשאלוף באופוזיציה הצהיר שצה"ל רוצח ילדים בתור תחביב, והפלשתינים הרחיבו את טענתו, כך שניתן יהיה לזכור אותה בקלות, והצהירו שישראל רוצחת ילד פלשתיני אחת לשעה, ללא הפסקה כבר שנתיים - "ילד לשעה!" כשראש ממשלה לשעבר מתראיין באופן קבוע וטוען שישראל מבצעת רצח עם (אופס, לא אחד כי אם לפחות שני ראשי ממשלה לשעבר), כששרים וראשי מערכת הביטחון לשעבר - כולם לשעברים - מוציאים דיבת ישראל בעולם, מדוע שהיהודים והגויים כאחד לא יאמינו לדברי בלע אלו?
חגי תשרי התשפ"ו הפכו לעליהום על ישראל ועל יהודים באשר הם. מסתבר שאין מקום בטוח בעולם ליהודים, ואפילו אם בארץ מסוכן, זה הבית, המקלט והמפלט. כתב דיויד סיגל, מי שהיה הדיפלומט הישראלי הבכיר ביותר לחוף המערבי (גם הוא לשעבר, אך בניגוד לכל שאר הלשעברים, הוא עומל ימים ולילות ונלחם למען ישראל בזירת התודעה הבינלאומית, דוקא באירופה ששונאת אותנו כל כך): "שתהיה שנה (קצת) טובה יותר." לקוות ניתן, אך בהנתן מתנות חגי תשרי בשנה זו, ידרש נס גדול ביותר, נס שרק הקב"ה יכול לעשות, בכדי שהשנה תהיה טובה יותר!