השיח הציבורי והתקשורתי בישראל נגוע בלא מעט אי-דיוקים, שלא לומר הטעיות מכוונות. להלן דוגמאות אחדות:
הגוף המתקרא מטה משפחות החטופים הופיע כמעט מיד עם פרוץ המלחמה הנוכחית, בחר לו שם המתיימר לייצג את כלל משפחות החטופים, ויצר מצג שווא כאילו הוא מייצג את כלל משפחות החטופים. בפועל, קיים "פורום תקווה" המייצג משפחות השוללות את קו המאבק של "המטה" והדוגל בהגברת הלחץ הצבאי והאזרחי על החמאס כדרך הנכונה להשבת החטופים. והתקשורת המגויסת, זו (כמעט) תמיד משתפת פעולה עם מי שמתחזים למייצגי כלל משפחות החטופים.
הפוליטיקאים: הגוף המתקרא מטה משפחות החטופים מתיימר להיות גוף א-פוליטי ואל-מפלגתי, אבל כמעט מן היום הראשון נחטפו משפחות החטופים על-ידי פוליטיקאים רל"ביסטים, ובעל כורחם הפכו להיות כלי שרת לקידום הגחמות הפוליטיות של צד מאוד מסוים בקשת הפוליטית, הצד של ראשי ממשלה ורמטכ"לים כושלים מן העבר, ושל יחצ"נים בעלי נגישות גבוהה לתקשורת.
ה"אופטימיסטים": אנשי תקשורת בלתי אחראים המפזרים חדשים לבקרים מידע בלתי מבוסס על "עסקה" קרובה, ובכך מכבידים על נפשם המעונה של קרובי החטופים וגורמים לעליות ולירידות במצב רוחם.
המנצחים: רבים מן המשתתפים בדרמה התקשורתית אשר מלווה את חיינו בשנתיים האחרונות - מראש הממשלה ומטה, ואולי אף מהנשיא טראמפ ומטה - מדברים על ניצחון ואפילו ניצחון מוחלט. בפועל, מן היום הראשון (שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023), המנצח האמתי הוא החמאס, וכל מה שנעשה מאז הוא מאמצים, ברמות שונות של הצלחה, למזער את הנזקים שארגון הטרור גרם לישראל. אפילו בשעת כתיבת שורות אלה נראה שהחמאס מתעתע בנשיא טראמפ, ממסמס את האולטימטום שלו, וממשיך להכתיב את התנאים.
המכריעים: רבים מן המשתתפים בשיח האינסופי באולפנים - חלקם אלופים במילואים המוזמנים כמומחים צבאיים ומתנהגים בדרך כלל כפרשנים פוליטיים - טוענים שארגון הטרור הוכרע, בשעה שהאמת הפוכה: החמאס ממשיך להכתיב את תנאיו. אגב, חלק ניכר מאותם פרשנים דיברו עד לזרא על "היום שאחרי", אבל השתדלו להסתיר שמדובר בשם קוד למדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית.
"פתרון" שתי המדינות: ישראל נקלעת שוב ושוב לעיוות נתונים מזיק. אחד מהם הוא הדקלום האינסופי בתקשורת של שלישיית המילים "פתרון שתי המדינות". מדובר בשקר, שכרגיל בשקרים חזרה עליו שוב ושוב הופכת אותו כביכול למציאות. המילה הראשונה היא מהות השקר: אין מדובר ב"פתרון", ושום דבר לא ייפתר אם חלילה תהיה פעילות בכיוון שגוי זה. ההפך הוא הנכון. מי שדוגל בכך, כולל ישראלים לא מעטים, משקר לעצמו במקרה הטוב ומאיים על ישראל במקרה הרע. "פתרון" זה הוא דבר והיפוכו: מי שרוצה שלום אינו יכול לרצות מדינה פלשתינית, ומי שרוצה מדינה פלשתינית אינו מתכוון לשלום.
הסוקרים: שוב ושוב משקרים לציבור ואומרים לו שרוב הציבור (שמונים אחוז!) בעד עסקת שחרור החטופים. כמובן שהנתון השקרי משודר שוב ושוב על-ידי התקשורת המגויסת כדי למשוך את העגלה בכיוון הכניעה לחמאס. כאשר הנסקרים נשאלים אם הם תומכים בהחזרת כל החטופים - החיים והמתים - בפעימה אחת תמורת סיום מוחלט של המלחמה ושחרור מחבלים מבתי הכלא, ברור שרוב מוחץ יתמוך. השאלה שצריכה הייתה להישאל: האם אתה תומך בהחזרת כל החטופים - החיים והמתים - בפעימה אחת תמורת כניעה ללא תנאי של ישראל במלחמה שכפה עליה ארגון הטרור חמאס? אין אדם בישראל שאינו רוצה את שחרור החטופים, אבל קיים הבדל גדול אם התמורה שישראל תיתן תהיה סיום מוחלט של המלחמה, או כניעה ללא תנאי. אם כך הייתה מנוסחת השאלה, ניתן להניח שרק מיעוט מבין הנסקרים היה תומך בכך. המושג סיום מוחלט של המלחמה הוא ערטילאי. המושג כניעה ללא תנאי הוא מובן יותר ומדויק יותר.
הפטפטנים: שרים רבי השפעה גורמים שוב ושוב נזקים עצומים באמצעות פטפטת אינסופית, מתלהמת ו(כמעט) יומיומית. שלושת המובילים שביניהם הם ישראל כ"ץ, בצלאל סמוטריץ; איתמר בן-גביר. לעתים מצטרפת אליהם גם אורית סטרוק.
חובבי הסעודים: לא מעט מיושבי האולפנים מנסים לשווק את העטיפה הוורודה והמטעה של "נורמליזציה" - אפילו לא "שלום" - עם סעודיה, ומסתירים את התנאי הסעודי: התאבדותה של ישראל באמצעות הקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן, לצד ישראל בתחילה ועל חורבותיה בהמשך: מן הים עד הנהר! סעודיה היא גם זו שהצטרפה ליוזמה האנטישמית של הנשיא הצרפתי הרופס שמטרתה לבודד את ישראל.
ממשיכי מינכן: מדיניותם העלובה של מנהיגי "מעצמות" אירופה אינה אלא המשך למדיניות ההתרפסות בפני האויב המסוכן שהונהגה על-ידי קודמיהם בוועידת מינכן 1938: כך האדון מקרון נראה כמו דאלאדייה והאדון סאטמר נראה כמו צ'מברלין. שניהם אינם ידידי ישראל ואינם רוצים בטובתה.
הצבועים: הרל"ביסטים, והתקשורת שנרתמה לעגלתם, לחצו כל הזמן על ראש הממשלה לשלם כל מחיר לתוקפן הסחטן. אבל, כאשר בין המחירים הכבדים הוא ניאות לשלם את המחיר הפחות כבד - ההתנצלות המשפילה בפני קטר - הם ביקרו אותו על כך ש... שילם מחיר זה. איפה היו אותם צבועים כאשר ראש ממשלה אחר עבר טקס משפיל יותר ב-13 בספטמבר השחור 1993 וחתם על הסכם הכניעה האוסלואידי? אז ההשפלה שווקה על-ידם כמחיר פעוט עבור "שלום" ו"מזרח תיכון חדש". ואז איש לא דרש ועדת חקירה "ממלכתית". אגב, עוד שקר: אין בספר החוקים הישראלי ועדת חקירה ממלכתית ואין שומרי סף.
המשתמטים, הגולדקנופפים: תפקידן הראשון של הכנסת הבאה ושל הממשלה הבאה חייב להיות הפסקת הישראבלוף של "תורתו אומנותו", שהידרדר להשתמטות המונית של חייבי גיוס, וגיוס כל בני ובנות ה- 18 לשירות צבאי (או אזרחי) במשך 3 שנים ובשכר שווה. ראש ממשלה שלא יפעל כך אינו ראוי לתפקידו. הציבור הסרוג מוכיח יום יום, בשדה הקרב ולמרבה הצער גם בבתי העלמין, שניתן לשלב לימוד עם שירות צבאי. הממשלה הבאה - ממשלת חירום ושיקום - צריכה לכלול את כל הכוחות הציוניים והמשרתים, ואותם בלבד, ובלבד שיתחייבו למנוע הקמתה של מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית.
|