היות שנשגבים מבינתי הטבעית מקור הביטוי ומשמעותו - פניתי לעזרתה של הבינה המלאכותית, והיא השכילה אותי: "המקור של הביטוי אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים' הוא במסכת סוטה בתלמוד הבבלי, והוא מופיע בהקשר של 'עקבתא דמשיחא' (עקבות המשיח) - תקופה של ירידה מוסרית ורוחנית, שבה, כאשר כל האמצעים האנושיים נכשלים, אין להישען אלא על האמונה באלוהים. הביטוי מציין מצב של חוסר תקווה בעולם הזה, והפנייה היחידה היא לאבינו שבשמים, מקור החיים וההגנה.
אין ספק כי העת הזו היא תקופה של ירידה במדדים רבים אבל דווקא מבחינה רוחנית נראה כי אנחנו נמצאים במגמת שיפור ועלייה (הבחינה המוסרית מורכבת יותר). עם זאת, גם בתקופות השפל העמוק ביותר, שבו אנשים רבים ניסו להיאחז בציפורניים כסוסות מדאגה ומחרדה בכל קרש הצלה, בכל קנה קש, בכל וו ובכל זיז, באופן טבעי העדר כל נקודת אחיזה הוביל אותם להישען על אבינו שבשמים, על אמונתם באלוהים.
כבר בשעות הבוקר המוקדמות של שבעה באוקטובר 2023, כשהחלו להתפרסם ידיעות ראשונות על אודות הפלישה והטבח, ידעתי ביתר שאת מה שידעתי גם לפני תאריך זה - אין אלוהים. אדייק - אין לי אלוהים. אני לא יכול להאמין בקיומו של כוח עליון. זו גם הסיבה שאף שאני מתבקש במקומות ובזמנים שונים להניח תפילין אני מסרב בנימוס רב. לא. תודה. בתוך תוכי, עמוק בלב, בטקס אישי, אינטימי, שלי עם עצמי, אני מניח תפילה בכל אחד מחדרי הלב ובכל אחת מעליותיו. וזהו.
לא אחת ניסו להחזיר אותי בשאלה. גם לבקשות, שלא אחת היו הפצרות, שאחזור בתשובה, סירבתי. אני לא מאמין בקיומו של אלוהים ולכן אין כל סיבה שאשנה את אורח חיי מקצה לקצה ואהפוך עליי את עולמי. בעולם שאין בו אלוהים אי-אפשר להישען על מה שלא ניתן להוכיחו. הניסיון לראות במה שנראה ונתפס כנס אות וסימן לקיומו של אלוהים הוא מופרך.
אלוהים, זה שלכאורה אין על מי להישען בשעת צרה אלא עליו, לא היה מתיר לעולל ולחולל לנו (ולחלל ולטמא אותנו) זוועות, אשר אין די מלים בעברית ובכל שפה אנושית שהיא, כדי לבטא את עצמתן ואת מפלצתיותן. אני כופר בקיומו של הגורם שאני לא מאמין בהיתכנות קיומו בעולם. לא. אין לי ואין בי אלוהים.
מעניין לשמוע את דעתם של מי שסבורים שהטבח שאירע הוא עונש על מעשים כל שהם שעשינו. איזה מעשה עשוי להצדיק עונש מחריד, מזעזע ומזוויע כזה? איך ניתן ליישב את חוסר ההלימה המשווע, המשגע, בין חטא (לכאורה, אם בכלל) שחטאנו ובין העונש שקיבלנו?
השאלות, פתוחות כמו פצע, מדממות. הדימום עצים וחריף. לא ניתן לעצור אותו. בהעדר תשובה מועצם ההד של השאלות שנותרות באוויר הפתוח בעולם שדבר בו אינו בטוח.
בהינתן, שהמאמינים באלוהים ושאינם מאמינים בו חיים באותה מציאות פיזית, אולי חיי המאמינים קלים יותר, כי גם אם אין להם תשובה ופתרון, יש להם פתרונים. לי - לנו - אין.