במהלך חיינו אנחנו פוגשים אנשים רבים ושונים, וכשמתמזל מזלנו אנחנו זוכים לפגוש בודדים שהם יחידי סגולה. ואני זכיתי! שפר עליי מזלי להכיר מקרוב, אישית ומקצועית, אדם ענק ומשפטן דגול - עו"ד דן אבי יצחק, ולהיקשר בליבי, בכל נימיי, לאיש המדהים הזה.
באישיותו המופלאה של דן שכנו יחד אלו לצד אלו - גאונות משפטית ממעלה ראשונה, לויאליות ללקוח שצלחה את המבחנים הקשים ביותר, ודמות אבהית רגישה ומחבקת. לא אפריז כשאומר שדן היה לי כאבא שני.
כגודל גאונותו של האיש, כך גם גודל צניעותו. דן היה סוליסט בממלכתו, וממלכתו הייתה משרד קטנטן, שבו הלקוח ישב על כיסא עץ פשוט, ומכונת ההדפסה ישבה בתוך מיכל האמבט. השואו היה ממנו והלאה, אבל החוכמה הייתה כתר לראשו. כשהיית מתייעץ איתו, חשת שמולך יושב החכם באדם - לא פחות מזה!
היסודיות הייתה חלק מהדי-אן-איי של דן. הוא היה מסוגל לשבת לבד שעות ולהאזין למאות קלטות מחקירות המשטרה. הוא לא סמך על מתמחה שיבצע את העבודה הסיזיפית הזו, כי חשוב היה לו לשמוע במו אוזניו מה בדיוק נאמר.
כמו מעצב שתופר בגדי מלכות בהוט קוטור, כך האיש המופלא הזה ישב, למד והדפיס באצבעותיו שלו - מאות עמודי הכנה לחקירות ומאות עמודי סיכומים.
הוא נתן את כל כולו לכל לקוח, ולכן הקפיד שלא למלא את משרדו בעוד ועוד תיקים, אלא להיות מחויב ולהשקיע באלו שעבורם בחר לפעול. אני הייתי אחד מהם.
לצערי, ושלא בטובתי, מצאתי את עצמי בלב משפט פלילי, אל מול 200 חוקרי משטרה, 3 יחידות משטרה מובחרות וצוות של 5 פרקליטים. בקיצור - כל מדינת ישראל נגד עפר נמרודי. ומולם עומד רק אחד - דן! הוא ניצב שם כצוק איתן, התייצב במלוא כוחו, בלויאליות שאין לה אח ורע, ו"פירק" ביסודיות ובגאונות חמישה עדי מדינה, שהמשטרה גייסה וטמנה בפיהם טענות כזב.
בימים שבהם איש לא העז לפקפק בהגינות ובאינטגריטי של חוקרי המשטרה, לרבות הבכירים שבהם - דן העז גם העז. הוא הבין שחלק מהחוקרים נהגו בחוסר יושרה, העלימו ראיות מזכות - ועל כך הוא נלחם בהם עד חורמה. התוצאה לא איחרה לבוא - בית המשפט המחוזי קבע שכל החמישה היו עדי שקר, משענת קנה רצוץ.
אז, ברגעים הקשים ביותר בחיי, התוודעתי לא רק לעורך הדין האגדי שנשא תדמית קשוחה, אלא גם לאדם רגיש, מחבק ומחזק.
לעולם לא אשכח את מבטו התומך ונוסך הביטחון כשפגש אותי דומע, אזוק ומושפל, בתוך תא מעצר עלוב. הוא החזיק בידי, הסתכל לי בעיניים ואמר: "עופר, אני מאמין לך שכתב האישום הזה הוא אסופת שקרים ועלילות, ואני מבטיח לך - אנחנו ננצח!" וכך היה.
לעולם לא אשכח באיזו רגישות ונחישות הוא השקיע בהוריי, אשתי וילדיי, בכדי לחזק אותם ולטעת בהם כוחות. זה לא היה חלק מתפקידו, אבל כן היה חלק מצו ליבו. כזה היה האיש הקשוח לכאורה, שהכרתי מקרוב מאוד, ותאמינו לי - הייתה לו אמפתיה אדירה ונשמה יתרה.
מתוקף קרבתי לאיש, זכיתי להיחשף גם לקשר המיוחד, החם והאוהב שלו עם נעמי רעייתו. השניים, שהיוו השראה עבורי לזוגיות נדירה, גידלו משפחה וילדים למופת.
לדן היה גם חוש הומור פנטסטי. באחת החקירות הנגדיות, ביקשתי ממנו לשאול את אחד העדים שאלה ספציפית, והוא חשב שזו תהיה טעות. עמדתי על דעתי שזה הדבר הנכון לעשותו, והוא הציע שנתערב, והמפסיד בהתערבות יזמין את המנצח לארוחת ערב מפוארת. המהלך התגלה כמוצלח ודן הודה בפניי - ניצחת בהתערבות! חצי שנה לאחר מכן, כשערכתי בביתי ארוחת ערב כדי לחגוג את הצלחת המשפט ולהודות לדן, הוא ניגש אליי ואמר לי בחיוך שובבי: "זוכר שאני חייב לך ארוחת ערב מההתערבות ההיא? אז קדימה, אני מזמין אותך - תאכל!" ושנינו פרצנו בצחוק של הקלה.
דן ניחן ביכולת ובחוכמה הפנומנלית להוציא את האמת לאור גם כשזה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. לא הייתה לו שום בעיה להתריס בפני פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי המחוזי ואפילו שופטי העליון. ואתם יודעים מה היה הכי מיוחד בסיפור הזה? שכולם חלקו לו כבוד עצום - ובצדק רב!
ידוע הדבר, שמספר פעמים הוצע לדן להתמנות כיועץ המשפטי לממשלה, ובהמשך כשופט בית המשפט העליון, אבל הוא בחר להישאר הסניגור והליטיגטור המבריק שהיה.
ספרי פסקי הדין של בית המשפט העליון מלאים בתקדימים מחייבים, שהיו יציר כפיו של דן. הוא ברא משפט ונורמות שלא היו לפניו.
דן היקר, היית לי כאבא שני.
לעולם לא אשכח את דמותך המופלאה ואת חלקך החשוב בחיי.
אזכור אותך תמיד בחיוך, בהערצה ובאהבה עצומה.
נוח על משכבך בשלום, ותהא נפשך צרורה בצרור החיים.