ברוכים השבים. כל כך הרבה חיכינו, ציפינו, ייחלנו, התפללנו, נשאנו עיננו לשמיים והגומל לחייבים טובות גמלנו ברוב חסדו כל טוב. מנוחה נכונה ברגבי המולדת, לחללים היקרים אשר ינוחו בשלום על משכבם ויהיו גלעד עד לזיכרון נצח לימי האפלה של טבח שבת שמחת תורה.
שנתיים אומה שלמה המתינה בגעגוע ובאהבה, לא הכניסה את הייאוש לביתה, מבצרה היה התקווה, האמונה, הגבורה ועוז הרוח. שנתיים שלא לבשנו בגד חדש, שלא שתלנו פרחים בגינה, שלא חגגנו, שלא חייכנו, שלא שמחנו באמת, שלא הפסקנו להפריש חלה, להשתטח על קברות צדיקים, להדליק נרות, לשאת תחינה, לחבר איש את רעהו, לחזק ולהתחזק, לתאר שוב ושוב איך נעמוד, בגו זקוף, נושאים דגל מדינת ישראל, עין במר בוכה ולב שמח.
שנתיים שהאמנו, שידענו שיש לנו על מי לסמוך אחרי אבינו שבשמיים, ידענו שצור ישראל לא יכזיב, על כל "הותר לפרסום" התכווץ ליבנו, עם כל הלוויה, עם כל הספד התפעמנו, עם כל מילות הנחמה הבנו, את העם הזה אין מי שיצליח לשבור. שנתיים עברנו בין הלוויה ל"שבעה", בין מחלקת שיקום לטיפול נמרץ, היטלטלנו בסערת החיים, התרגשנו עם שוב חלק מהחטופים, הבטנו בהשתאות בגיבורים שצמחו בעם הזה וקומתם קומת ארז.
שנתיים ואומה שלמה הניעה ביחד, באהבה, בעוצמה את הרוח היהודית-הישראלית, הזהות היהודית התעוררה, העורף חיבק באהבת אין קץ את החזית, היהודי-ישראלי הטוב התייצב במלוא תפארתו נכון לכל משימה במסגרת תחייתו המחודשת של העם. שנתיים ורוב העם לא איבד תקווה, לא הקשיב למייאשים, לא ראה את מראות השחור והקדרות שאפפו חלקים מסוימים, לא היה שותף למסעות הדכדוך הנהי והבכי על סופה המתקרב של מדינת היהודים.
שנתיים חלפו ואריות האומה ניערו מעליהם את חרפת יום טבח שבת שמחת תורה ויצאו להילחם בשבע חזיתות, מביסים שבעה עמים ועוד היד נטויה. שנתיים חלפו והנה שבו בנים לגבולם והנה גם רחל שמאנה להינחם ניצבת ביחד עם אומה שלמה, המניפה אל על את דגל המדינה שמעולם לא ויתרה ובידה השנייה ממתינה לחבוק את השבים.
שנתיים חלפו ולמרות רואה השחורות שהודיעו בכל מקום בארץ ובעולם כי ממשלת ישראל הפקירה את החטופים, וכי המלחמה בעזה נמשכת כדי לשמר את הקואליציה, מלחמת נצח, מלחמת שולל, ועלילות דם נוספות, ברוכים השבים.
שנתיים חלפו וניסיון ההפיכה במדינת ישראל כשל כישלון חרוץ. גם המיעוט השולט במוקדי הכוח, שביקשו לפגוע בלגיטימיות ממשלת ישראל, שעשו שימוש נורא בחלק ממשפחות החטופים, שחיללו את כבוד הצבא באמירות מחליאות ומחרידות מג'נוסייד, פשע מלחמה ועד חיבה לרצח תינוקות עזתיים, שהובילו שיח גרדומים של פילוג, שיסוי ושנאה, נותרו בירכתיים, בשולי החברה הישראלית, חזרו למקומם הראוי, פונדמנטליסטים קנאים וסוכני כאוס.
שנתיים חלפו. ברוכים השבים, עם שלם התגעגע, על-אף המחיר האיום והנורא, מחיר השכול, האלמנות והיתמות, מחיר הפצועים בגוף ובנפש, מחיר שחרור אנשי התועבה, מרצחים, על-אף הסכנות והאתגרים, ראש ממשלת ישראל וממשלתו, בניגוד לכל עלילות הדם בחרו בחטופים.
אחרי שנתיים נותר רק להרכין ראש, להשפיל מבט, להסדיר נשימות ולבקש סליחה, מחילה וכפרה, על החטופים, על המחירים, על הגיבורים, על העקורים, על הפצועים, על המצפים לשובם של מי שלא יבואו עוד, על המתגעגעים, על הזוכרים. עתה הזמן לתפילות מעומק הלב שנהייה ראויים, שנדבר היגיון, שנדבר יהודית, שנדבר ערבות, שנדבר אחים, שנדבר.