בעררים המאוחדים 1149-10-24 ו-1150-10-24 שנדונו בפני ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב, נקבע עיקרון חדש שעשוי לטלטל את שוק הדירות היוקרתיות בעיר: לא כל חלום של בריכה פרטית על גג דירה הוא לגיטימי, גם לא כשהוא עטוף בזכויות קניין ובשיקולי "שדרוג הנכס".
הסיפור התחיל בבניין חדש ברחוב הרוגי מלכות בתל אביב, שנבנה על-פי תמ"א 38. זוג דיירים שרכשו את דירת הגג ביקשו להוסיף בריכה קטנה, 10.5 מ"ר בעומק 1.1 מטר, בצמוד למעקה החזית ובקרבה של מטרים ספורים למרפסת השכנים. בעיניהם זו הייתה השלמה טבעית למרפסת גג רחבה. אלא שבעיני השכנים, מדובר היה במפגע תכנוני של ממש: רעש, חדירת מבטים, רטט, סכנת בטיחות ופגיעה ישירה באיכות החיים.
הוועדה המקומית קיבלה תחילה את הבקשה, אך השכנים ערערו. ועדת הערר, בהרכב עו"ד שרון טל, מתכננת הערים מרים ארז ונציג הציבור טל רשף, קיבלה את העררים וביטלה את ההיתר. בהחלטתה שלחה הוועדה מסר ולפיו שתיקת התוכנית אינה היתר לבנות. ועדת הערר קבעה, כי אין זכות מוקנית להקמת בריכה על גג דירה, אלא אם התוכניות החלות מתירות זאת במפורש.
עוד קבעה הוועדה, כי העובדה שהבניין הוקם לפני שנים ספורות בהיתר שלא כלל בריכות, מעידה על כך שהמחוקק המקומי לא התכוון לאפשר את הוספתן בדיעבד. גם ההנחיות המרחביות החדשות של עיריית תל אביב אינן כוללות הוראות המתירות בריכות במרפסות גג של בנייני מגורים. במילים אחרות: בריכת גג היא שימוש חריג במגרש למגורים, ולא חלק בלתי נפרד ממנו.
ועדת הערר ניתחה לעומק את כל השיקולים: גיל התוכנית, המרחק בין הבריכה לדירות סמוכות, עוצמת הרעש מחדר המכונות, והעדר פתרון הנדסי או תכנוני שמצדיק את הבקשה. כל הנתונים, מצאה, פעלו נגד האישור. הוועדה דחתה גם את טענת הוועדה המקומית, ולפיה פניית הבריכה לשטח ציבורי פתוח מפחיתה את הפגיעה, שכן "ההשפעה היא בראש ובראשונה על הדירות סמוכות בבניין עצמו". היבט נוסף שהודגש הוא ההבדל בין בית פרטי לבין דירת גג: בבית פרטי הבריכה מנותקת מהשכנים, בעוד שבבניין משותף כל פעולה משפיעה על אחרים. הרעש, המבט, הרטט והעומס הקונסטרוקטיבי - כולם נוגעים ישירות למרחב המגורים של אחרים.
מעבר לשאלות המשפטיות, ההחלטה חושפת את קו פרשת המים החברתי של העיר: בין שאיפת הפרט לאיכות חיים יוקרתית, לבין זכות השכן לשקט ולפרטיות. ועדת הערר לא היססה להשוות את רעש הבריכה לטרמפולינה, מנגל או משחקי כדור. רק שהפעם, הרעש מגיע מהגג ולכן שאי-אפשר לברוח ממנו. גם שאלת הבטיחות קיבלה משקל בהחלטת הוועדה, שהזהירה מהסתמכות על חוות דעת הנדסיות כלליות מדי, שאינן בוחנות את יציבות המבנה תחת עומסי מים. נקבע, כי היבטים אלה חייבים להיבחן עוד לפני הדיון בבקשה, ולא אחריו.
במישור הציבורי-משפטי, ההחלטה משרטטת גבול ברור. הזכות לקניין אינה חזות הכל. כאשר מימוש הזכות פוגע במרחב המשותף, בשקט ובבטיחות, ידו של הציבור על העליונה. לאור זאת, ועדת הערר קראה לגבש מדיניות כוללת בנושא בריכות גג, מדיניות שתאזן בין הרצון האישי לבין היגיון תכנוני, סביבתי ובטיחותי. בתל אביב של היום, אפילו הבריכה הפרטית על הגג היא עניין ציבורי.