משה טמיר נולד בשם משה טולצ'ינסקי באודסה באוקראינה בשנת 1924 ונפטר בירושלים בשנת 2004. בגיל שלוש עלה ארצה ולמעט תקופה קצרה בקריית חיים, חי בירושלים. בצעירותו היה שייך להכשרת קיבוץ בית אלפא, פעיל בפלמ"ח ובהגנה ובמקביל למד בשנים 47-1944 בבית הספר לאמנות ואומנות בירושלים. במלחמת השחרור נפצע. בהמשך למד באקדמיה הגבוהה לאומנות ברומא ובפריז. הלימודים בחו"ל והמפגש עם אומנים בינלאומיים שינו את השקפתו על דרך הציור שלו וסגנונו שהיה פיגורטיבי הפך להיות יותר אקספרסיבי, סימבולי, סמי אבסטרקטי עם דגש על צבעוניות והעיקר על מירקם מיוחד. עם חזרתו ארצה לימד בבצלאל, שם גם הכיר את אשתו השנייה האומנית תמרה שוויתרה על הקרירה שלה כאומנית שימושית, ליוותה אותו בנאמנות ועזרה לו בביצוע ההדפסים שלו.

הוא עבד בשקדנות, "בבדידות" לדבריו, ויצר יצירות מרשימות גדולות ממדים עשירות בצבע ומירקם. בשנות החמישים, זכה להצלחה גדולה והשתתף בתערוכות בגלריות ומוזאונים מכובדים כמו מוזאוני תל אביב, ירושלים ועין חרוד, פלה דה בוזאר בבריסל, סן פאולו ועוד. בשנת 1950 זכה בפרס ראשון בביאנלה בסנט פאולו וצייר שם מאוחר יותר שישה ציורי קיר גדולי ממדים. יצירותיו נקנו על-ידי אספנים חשובים בשיקגו, אנטוורפן, פריז ועוד. במוזאון תל אביב יש שתי יצירות שלו "אמנון הפצוע" ו"חיה", ובמוזאון ישראל בירושלים שלוש יצירות. מאבקים פנימיים ועמדות כוח בעולם האומנות הישראלי גרמו לכך שהוא נדחק הצידה וקבוצת "אופקים חדשים" עם אומנים כמו סטמצקי וזריצקי "שלטו בכיפה". (אינטרסים שאינם קשורים לאיכות אומנותית אלא למאבקים אישיים, גרמו שגם ציורי קיר שתכנן עבור בניין משרד החינוך הירשליים לאחר שיצא לגמלאות, נידחו.).

משנת 1963 שימש כמפקח ללימודי האומנות במשרד החינוך והתרבות החינוך והתרבות, במשרה זו החזיק עד יציאתו לגמלאות. בעבודתו כמפקח ניסה להגשים את חזונו ללמד את כל בני ישראל להכיר ולאהוב אמנות. לצורך זה פיתח תוכניות מיוחדות גם לפריפריה ובעיקר לעיירות פיתוח, ספריות ניידות, תערוכות, ופעילויות כמו לימוד נוער בסיכון ליצור ויטראז'ים. ראוי לציין שפסליו וציוריו של משה טמיר מצטיינים באיכות אומנותית ייחודית הן בצבעניות העזה המאפיינת חלק מהם, והן בגלל האיכות המרקמית הייחודית המקנה להם חושניות. עולם הנושאים עשיר ומגוון וכולל דימויים מתקופות וארצות שונות. הוא מכיל יצורים היברדיים פרי דמיונו,, ציפורים, חיות טורפות, יצורים מעופפים, שדים וקתדרלות הנושאים בחובם המון עוצמה.

משמות יצירותיו ניתן ללמוד על העולמות שמשכו אותו, לדוגמה: אדם וחווה, קתדרלות (אוסף פרופסור פיקארד), סמוראי, בראשית, חיה מלכותית, מטמורפוזה, חורבות, לילית, קריאת שחר, דמות אגדית, שרף, מחול השדים ועוד. השדים, החורבות, הקתדרלות, ומראות הנוף שלו מהווים הד לעולמות מיתולוגיים קדומים המשמיעים את קולם בעולמנו המודרני רדוף השדים.

1. מאוחר יותר הוחזרו הציורים של משה טמיר לאלמנתו, לאחר מאבק משפטי, והן תלויות בביתה.