בשבוע שעבר היה יום הזיכרון הממלכתי לטבח ה-7/10 ולחללי חרבות ברזל, ובתוך כל הימים הכל כך מרגשים וקשים של שיבת החטופים לצד הלוויות החללים, זה קצת הלך לאיבוד.
אני רוצה להזכיר את גיבורי "הנני". אותם אזרחים או חיילים בחופשה שדהרו דרומה להציל חיים, בלא שקיבלו שום פקודה. אחד מהם היה רס"ן מוטי שמיר ז"ל. "יש לך אישה בהריון וילד, לא קראו לך בכלל!" זעקה אמו של מוטי כשעבר בבית המשפחה באלקנה בדרכו דרומה להילחם ב-7.10, על דעת עצמו.
בבוקר שמחת תורה התעורר מוטי בביתו שבחוות יאיר, שם חי עם רעייתו רויטל ובנו לביא.
מיד עם היוודע דבר המתקפה, הוא ידע שהוא יוצא דרומה עם הציוד האישי שיש לו. לאחר מספר קרבות פנים אל פנים בצירים בדרום, קיבלו מוטי וחבריו הודעה כי בקיבוץ רעים מתחולל קרב קשה מול אזרחים והם נסעו לשם.
במהלך טיהור בתי הקיבוץ, נפצע מוטי מצרור יריות שנורה לעברו ונפל בקרב. בן 29 היה במותו. הותיר אחריו אישה בהריון, ילד, הורים ושתי אחיות.
פגשתי את משפחתו המקסימה ממש בטקס זיכרון ברעים. הם סיפרו לי על מוטי ועל אישיותו המיוחדת. מוטי, כמו רבים מגיבורי ה-7/10 לא קיבל שום פקודה לרדת ולהילחם, הוא פשוט הבין שאחריות המדינה היא על כתפיו. איזו גבורה זו! יהי זכרו של מוטי שמיר ברוך.