הראיון של בנימין נתניהו בפטריוטים היה לחלוטין ראיון מחמיא ומלטף. ינון מגל לא עשה שום מאמץ להקשות על נתניהו בשאלות, או אפילו לאתגר אותו קצת. נתניהו פשוט קיבל במה לספר כיצד הוא רואה את מה שהתרחש כאן בשנתיים האחרונות, עם דגש על הצלחותיו והישגיו, והקהל הרעיף עליו אהבה.
"אז מה הערך העיתונאי בזה??" ראיתי ששואלים בכל מיני מקומות. אז האמת היא שאני חושב שיש ערך עיתונאי רב פשוט לשמוע מה נתניהו חושב וכיצד הוא רואה את הדברים. יש גם ערך רב בלהרעיף אהבה והערכה ותודה למנהיג שניווט את הספינה במים סוערים ובתקופה קשה, והצליח להשיג הישגים חשובים.
בעולם שנחלק בין שונאי נתניהו לאוהביו, יש גם הרבה מאוד אנשים כמוני - אני לא אוהב אותו ולא שונא אותו. אבל אני מאוד מעריך את הנחישות והתבונה שהוא הפגין כאן בשנתיים האחרונות - בוודאי אם נשווה אותו ליריביו מהאופוזיציה. כך שהאהבה, השבחים, ההערכה והתודה שהרעיפו על נתניהו - מובנים לי לחלוטין.
עכשיו תחשבו לבד לאיזה יחס היה זוכה באולפן ערוץ 12, ותשאלו את עצמכם את השאלה החשובה באמת: איזה ערך עיתונאי יש ללהציק, להקניט ולבוז לאיש הזה?